שני גאונים במדור אחד

1879
ב-14 במרץ 1879 נולד באלם שבקיסרות הגרמנית אחד המוחות היהודיים המבריקים בהיסטוריה האנושית: אלברט איינשטיין, מגדולי הפיזיקאים בכל הזמנים, שגילוייו השפיעו לא מעט גם על עולם הטכנולוגיה.

איינשטיין נחשב לגדול התיאורטיקנים, לצד אייזיק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות תורת היחסות שפיתח, ששינתה את כל אשר היה ידוע עד אז על טיבם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה, ובזכות תרומותיו ליסודות מכניקת הקוונטים, למכניקה סטטיסטית ולהסברת האפקט הפוטואלקטרי (שעליה קיבל פרס נובל לפיזיקה ב-1921). מלבד השפעתו בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה לשימוש שנעשה בנשק גרעיני, בשל תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית, וזאת על אף שהגדיר את עצמו כפציפיסט.

אחד האירועים המכוננים בחייו, כך הסתבר, היה כשבגיל חמש הוא חלה, וכדי לשמח את לבו התקין עבורו אביו מצפן פשוט. כעבור שנים סיפר שכבר אז החל לחקור את צפונות חוקי הטבע.

בובה של אלברט איינשטיין במוזיאון השעווה באיסטנבול. צילום: Grey82, BigStock

כדמות בולטת בעם היהודי זכה איינשטיין ב-1952 להצעה מדוד בן גוריון לכהן כנשיאה השני של מדינת ישראל, אך הוא ביקש לדחותה בשל רצונו להקדיש את כל כוחותיו למדע.

ב-1948 נתגלתה אצל איינשטיין מפרצת באבי העורקים הבטני ובאפריל 1955 הוא נפטר כתוצאה מדימום פנימי, שנגרם בגלל פקיעת המפרצת. כשהובהל לבית החולים, לקח עמו טיוטת נאום שהיה אמור לשאת בטלוויזיה לכבוד יום העצמאות השביעי של מדינת ישראל, אך הוא מת בטרם הספיק לסיים את הטיוטה.

בניגוד לצוואתו (שבה ביקש לשרוף את גופתו ולפזר את אפרו בנהר לא ידוע בניו ג'רזי), שימרו ד"ר הארווי וד"ר אברהמס את מוחו ואת עיניו של איינשטיין. ד"ר הארווי הוקע על ידי הקולגות שלו בגין המעשה הלא מוסרי, אך המשיך בשלו ושמר את מוחו של איינשטיין עד יום מותו. במהלך השנים, נעתר ד"ר הארווי לתחינות מדענים שונים ושלח להם בדואר פרוסות מהמוח לשם מחקר. חלק מהמחקרים הצביעו על מאפיינים ייחודיים במוחו של איינשטיין, אולם לאחר מכן נקבע שמחקרים אלה אינם מבוססים דיים.

איינשטיין אמנם היה מדען תיאורטיקן, אבל תגליותיו השפיעו גם על חיי היום יום באמצעות טכנולוגיות שפותחו על בסיסן. על קצה המזלג: המנגנון שעומד מאחורי האפקט הפוטואלקטרי מאפשר לנו כיום לנסוע במעלית שדלתה לא נסגרת כשאדם עומד באמצע, וחוסם קרן אור על סגולית, שמפעילה זרם חשמלי כשהיא פוגעת במתכת ממול. כשקרן האור לא פוגעת, הזרם החשמלי לא קיים והדלתות פשוט לא נסגרות. בזכות איינשטיין יש לנו גם את הלייזר, שמשמש אותנו בתחומי הבריאות, ההדפסה, התקשורת ועוד שימושים רבים. יתרה מכך, כל המסכים, שהם כיום חלק בלתי נפרד בחיי היום יום שלנו, מבוססים על התיאוריות של איינשטיין לגבי התנהגות של מולקולות כשהן באות במגע עם אנרגיה, ורק בזכותו אתם יכולים לקרוא עכשיו מהמסך שמולכם.

1876
ב-10 במרץ 1876 אמר אלכסנדר גרהאם בל לעוזרו, תומאס ווטסון: "מיסטר ווטסון, בוא לכאן, אני צריך אותך", בשיחת הטלפון הראשונה בהיסטוריה, שהתקיימה במסגרת הניסוי שערך בל והביא לפריצת הדרך.

באותו היום כתב בל הנלהב לאביו על הצלחתו הגדולה וניבא כי "מתקרב היום שחוטי הטלגרף ייפרסו לבתים כמו מים וגז – וחברים יוכלו לשוחח זה עם זה בלי לעזוב את הבית".

זה כן לטלפון. צילום אילוסטרציה: MaverickLEE, BigStock

אחד הדברים שגרם לבל לחקור את הקול ולהמצאת הטלפון הייתה העובדה שהוא נולד למשפחה של מומחים להגייה ותיקון דיבור. הוא חונך לקראת קריירה בתחום ואף לימד חירשים לדבר.

סקרנותו המדעית הבלתי נלאית של בל הובילה אותו להמצאות רבות, כמו הפוטופון, לשיפורים בפונוגרף ואף לפיתוח המכונה המעופפת שלו שש שנים לאחר שהאחים רייט טסו את טיסתם הראשונה בקיטי הוק. ב-1915, כשהושלמה פריסה של קווים בין יבשתיים בארצות הברית, הוזמן בל לאירוע ההשקה החגיגי בניו-יורק, שאליו הביא שכפול של הטלפון שלנו מ-1876, ואמר בשיחה לסן פרנסיסקו את אותן המילים שאמר 39 שנים קודם לכן: "מיסטר ווטסון, בוא לכאן, אני צריך אותך", אך הפעם גם קיבל תשובה: "ייקח לי שבוע לעשות זאת".

דרך אגב, שלושה ימים לפני אותה שיחה פורצת דרך, קיבל בל זכויות על פטנט מספר 174,465 ל-"שיפור בטלגרפיה", שיהפוך מאוחר יותר לטלפון הנצחי.