DuckDuckGo – דפדפן בדגש פרטיות

מה שלומכם? איך הפרטיות שלכם היום? בפני מי חשפתם פרטים שלא ממש הייתם צריכים להעניק לו, ואפילו לא שמתם לב? או שאולי אני סתם מגזים, ואתם כבר מזמן מודעים היטב, אתם מאלה שמרגישים צורך לשמור על הפרטיות שלהם בעת הגלישה באינטרנט. חלקכם אפילו קצת מודעים לכך יותר ממה שצריך, אם יש דבר כזה, ואולי אפילו בקנאות?

אני לא יודע מה איתכם, אבל מרוב קיימברידג' אנליטיקה (Cambridge Analytica) מכאן, הודעה של טוויטר (Twitter) להחליף את הסיסמה במהירות משם, ובאמצע סתם התקפות יומיומיות על מאגרי מידע, הפכתי לתקופה מסוימת לפרנואיד. התגובה שלי לכך הייתה סוג של ייאוש: עזבו אותי מפרטיות. מגן, לא מגן, שומר לא שומר, סיסמה טובה או סיסמה ברמת 123456. מה זה כבר משנה. מכיוון שאין כוונה להתנתק מהאינטרנט, אז אם המחיר הוא פרטיות, אז שיהיה.

אחת הסיבות שהובילו אותי לפטליזם בקצה השני של הסקלה היה שקשה מאוד לדעת האם כל אמצעי הפרטיות בכלל עובדים, ואיך אפשר לעקוב, ולעxxxxל, זה בעצם מסובך מדי ולמי יש כוח לזה? איך אני בודק אם אתר שאני נוהג להשתמש בו שומר עלי? איך אני בודק מי עוקב אחרי? וכפי שכבר הוכיח חוקר לאחרונה האבטחה הישראלי, רן בר זיק, גם מצב פרטיות יכול להפוך למצב גלוי מאוד אם לא שמים לב למה שקורה סביב.

ואז קיבלתי הודעה שחברת DuckDuckGo השיקה דפדפן – מדובר בחברה, או בעצם בארגון, שכבר לפני מספר שנים שם לעצמו מטרה והיא להילחם להחזיר את השליטה בפרטיות לידי הגולשים באינטרנט. זה התחיל באופן 'פשוט' כמנוע חיפוש שלא שמר מידע, לא הציג פרסומות מסחריות קודם כל בראש תוצאות החיפוש, וכמובן לא מכר מידע לחברות צד שלישי. אז אולי לא תמיד תוצאות החיפוש בו היו ברמה שמציעה גוגל (Google) עם מנוע החיפוש שלה, אבל זה היה פתרון טוב למי שלא אהב שלאחר חיפוש מסוים, מיד בגלישה הבאה, מופיעה פרסומת שהקורלציה שלה לחיפוש שלו יותר מסתם גבוהה.

הדפדפן, בדיוק כמו מנוע החיפוש, ממוקד קודם כל בפרטיות. מבחינת שימושיות, הוא מזכיר את רוב הדפדפנים המודרניים, גם במהירות העבודה שלו. כך, לדוגמה, דפדוף מטה בדף המוצג גורם להעלמת הכותרת כדי שכל מ"מ פנוי במסך יהיה פנוי להצגת חומר. אבל מספיק לגעת קלות בקצה העליון של המסך, ולגרור מטה בכדי להציג חזרה את שורת הכתובת.

בנוסף, ריבוע קטן עם מספר מציג את מספר האתרים הפתוחים, ולחיצה עליו פותחת רשימה מסודרת של כל הדפים הפתוחים, כל אחד בתיבה משלו, כך שבלחיצה קלה אפשר לחזור לאותו אתר או למחוק אותו מהרשימה אם לוחצים על ה-X הקטן בקצה התיבה. אפשר כמובן גם ללחוץ על הפלוס למעלה בכדי לפתוח לשונית חדשה ולהוסיף עוד אתר לגלישה.

מה מיוחד בדפדפן המסוים?

אז מה מיוחד בדפדפן הזה? בכל דף יש שני אלמנטים בולטים לעין: ציור קטן של להבה ליד הצלמית של מספר הלשוניות הפתוחות, ובקצה השני עיגול קטן שמציג אות מסוימת.

ציור הלהבה מופיע גם כשפותחים לתצוגה את רשימת האתרים הפתוחים. לחיצה על הלהבה הזו מאפשרת לעשות דבר פשוט מאוד: לסגור בבת אחת את הלשוניות הפתוחות, ולהחזיר את הדפדפן למצבו הבתולי הראשוני, ללא לשוניות פתוחות וללא מידע – פעולת הסגירה מוחקת גם את כל היסטוריית הגלישה באתרים השונים.

ומה עם העיגול הקטן? כל אתר מקבל ציון פרטיות שמוצג בעיגול הזה, ולחיצה עליו מאפשרת לקבל מידע מלא על הדרך שבה האתר שומר או לא על הפרטיות. כך למשל, קל להבין מיד האם מדובר באתר שמציע חיבור מוצפן או לא ואפשר לראות אלו רשתות מנסות לפעול ברקע כדי לעקוב אחר נתוני הגלישה של המשתמשים באתר – אבל רק מנסות, כי הן נחסמות. עם הזמן הדפדפן אפילו מצליח לחשוף את העוקבים שמנסים להסתתר בדרך כזו או אחרת.

אבל הדבר הכי חשוב שמציע הדפדפן הוא בעצם העובדה שלא צריך לבקש ממנו לשמור על הפרטיות באופן מיוחד. לא צריך לפתוח חלון לגלישה אנונימית בכדי לנסות לעצור את המעקב אחרי מאפייני הגלישה. הוא עושה את זה כברירת מחדל. למעשה, מי שרוצה לזרוק את הכל לפח, ובכל זאת לחשוף את הפרטיות שלו לרווחה לכל מי שעובר, יכול בקלות לבחור שהדפדפן לא יגן עליו. כמובן שדקה וחצי אחר כך אפשר גם להתחרט.

DuckDuckGo אינו הדפדפן הראשון שמנסה להתמודד עם הנושא של הפרטיות, אבל לעומת אחרים יש לחברה הזו רקע עמוק ומעמיק בנושא, דבר שכבר יכול להבטיח שקט נפשי למי שהפרטיות שלו חשובה מאוד בעיניו. מכיוון שהוא מאפשר לגלוש בקלות בלי בעיות, אז אפשר בהחלט לאמץ אותו.

להורדה מ-Google Play.

להורדה מ-AppStore.