"שמירת העליונות בקרב תלויה בסייבר, בלוחמה ברשת ובתקשוב"

"יכולתו של צה"ל לשמר את עליונותו בשדה הקרב המודרני תלויה במידה רבה בכוחו של חיל הקשר והתקשוב – בסייבר, בלוחמה ברשת ובתקשוב", כך אמר האלוף ליאור כרמלי, ראש אגף התקשוב וההגנה בסייבר.

האלוף כרמלי דיבר בטקס ההתייחדות השנתי לזכרם של נופלי חיל הקשר והתקשוב, שנערך לפני ימים אחדים באתר המורשת וההנצחה החילי ביהוד. לדברי האלוף, "עשייתו של החיל מהווה מאז הקמת צה"ל חלק בלתי נפרד מיכולתנו להילחם ולנצח". הוא פנה אל חיילי החיל ואמר: "מצופה מכם לשאת במשימותיכם בתבונה ומתוך תחושת שליחות שראויה לגודל האחריות, ובאותה העת לא לשכוח, ולו לרגע, את מורשתם של אלה שבזכותם נקנתה לנו מולדת ובדרכם נבנה לנו חיל".

האלוף ליאור כרמלי, ראש אגף התקשוב וההגנה בסייבר. צילום: דובר צה"ל צילום: דובר צה"ל

"אירוע זה", אמר כרמלי, "שמתקיים מדי שנה, מהווה ביטוי מוחשי למציאות בת 70 שנים. ביטוי להצלחה גדולה, שהושגה באובדנם של היקרים מכל, הישגים מרחיקי לכת שבליבם חלל שלא יוכל להתמלא לעולם".

הוא הוסיף כי "עמנו היום כאן, במעמד זה, משפחות הנוצרות בליבן סיפורים על גבורה והקרבה, סיפורים הנמהלים בכאב שאין לו גבול. עם הכאב נותרה גם הידיעה החזקה כי דרכם, גם במותם, היא התגלמותה של ארץ ישראל, זו שאנשיה כבר 70 שנים מגנים עליה באחריות עצומה, מתוך תחושת שליחות שאין לה סייג".

תא"ל יריב ניר, הקשר"ר. צילום: דובר צה"ל

תא"ל יריב ניר, הקשר"ר, דיבר אף הוא בטקס ואמר כי "כל שם על כותל השמות באתר ההנצחה מתאר משפחה אוהבת וכואבת את לכתו בטרם עת של אהובה. כל שם טומן בחובו עולם ומלואו. עבורנו, קיום טקס זה מהווה עצירת השגרה, תזכורת והערכה אינסופית לנופלים ומשפחותיהם". הוא פנה אל המשפחות השכולות של חללי החיל באמרו כי "עבורכן, כמדי יום, גם היום הזיכרונות צפים. אתן מהוות מקור אמיתי של חוסן ועוצמה".

מכתבה האחרון של האלחטואית

אל"מ (מיל') דני בן ארי, בנה של האלחוטאית מירה בן ארי ז״ל, סיפר על נפילת אמו. "מירה בן ארי, לוחמת ואלחוטאית, נפלה בקרב ניצנים ביוני 1948 והיא בת 22", אמר, "כבר בצעירותה, היא עסקה בפעילות מחתרתית בשורות הלח"י וכתבה מאמרים המכוונים לבני גילה, בדגש כי אין עתיד לעם היהודי בלא הקמת בית לאומי בארץ ישראל. בגיל 17 הצטרפה לקבוצת צעירים מתנועת הנוער הציוני שהקימו את קיבוץ ניצנים שבדרום וגויסה לגדוד 53 של גבעתי בתפקיד אלחוטאית. היא עברה קורסים להפעלת מכשירי קשר, נשלחה להדריך מפעילי קשר בקיבוצים ובמושבים והייתה אף זו שכיוונה באמצעות הקשר את אניות המעפילים, כדי שלא יפלו לידי הבריטים, שארבו להן בחוף ניצנים".

"במאי 1948", המשיך, "פונו ילדי ניצנים ב-'מבצע תינוק' – ואני ביניהם. לאחר קרב מר, בו נהרגו 33 לוחמים, פרצו הכוחות המצריים את הגדרות. מירה ומפקד ניצנים הרימו גופיה לבנה במטרה לנהל משא ומתן ולהציל את הפצועים. מפקדה נורה ונהרג. מירה שלפה את אקדחה, ירתה והרגה את הקולונל המצרי שעמד מולה. אז נורתה ירייה מאקדחו של הקצין המצרי – ומירה צנחה אל מותה. בליל פינוי הילדים נפרדה ממני אמי וטמנה בכיס המכנסיים שלי את צוואתה המיועדת לאבי, שנמצאה רק לאחר שהיא נהרגה".

הוא הקריא את המכתב: "אני אכתוב רק כמה מילים, ואתה בטח תבין כי אינני יכולה לכתוב, פשוט זה קצת קשה, יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכול. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה. אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, למען שיהיה אדם חופשי בארצו. תבקר אותו הרבה, ותמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי,
מירה".

עוד היו בין המשתתפים בטקס תא"ל נ', ראש חטיבת ההגנה בסייבר; תא"ל רמי מלאכי, מפקד יחידת לוט"ם; אלוף (מיל') שלמה ענבר, נשיא העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב; אריה מועלם, סמנכ"ל וראש אגף המשפחות, ההנצחה והמורשת במשרד הביטחון; עו"ד יעלה מקליס, ראשת עיריית יהוד; תמי שלח, יו"רית ארגון אלמנות ויתומי צה"ל; שאול צ'יטיאת, יו"ר יד לבנים קריית אונו; ובני משפחות הנופלים.