עשור למהפכה הסלולרית הפתוחה

לפני 10 שנים, ב-23 בספטמבר 2008, יצא לאוויר העולם מכשיר שבישר על לא פחות ממהפכה: סמארטפון האנדרואיד הראשון. אם עד שלט בכיפה ה-iPhone, בעל מערכת ההפעלה הסגורה, הסמארטפון החדש הציג מערכת הפעלה פתוחה לחלוטין.

אז זו הייתה מערכת צנועה, שפעלה על מכשיר אחד בלבד – ה-G1, שיוצר על ידי HTC והושק ב-T-Mobile, ואחר כך כונה HTC Dream.
המשימה של האנדרואיד בראשית דרכה הייתה אחת: להתחרות ב-iPhone של אפל. וזה עבד. עד כדי כך עבד, שלא חלף זמן רב עד שמערכת ההפעלה מבית גוגל עקפה את ה-iOS – שכונתה אז iPhone OS, וכיום עומד הנתח שלה על יותר מ-85% מהשוק, אל מול פחות מ-15% בלבד למערכת ההפעלה האפלית.

המכשיר האנדרואידי הראשון היה עבה מאוד במושגים של היום (17 מ"מ), תצוגת המסך הייתה ברזולוציה נמוכה (320×480) והמערכת לא כללה מקלדת וירטואלית, מה שאילץ את המשתמשים להשתמש במקלדת הנשלפת הקטנה של המכשיר. ה-G1 כן כלל כדור עקיבה ומקשים פיזיים לניווט – ובכל זאת, T-Mobile מכרה יותר ממיליון מכשירים בחצי השנה הראשונה.

מה שפיתה את הקונים לא היה איזה עיצוב יוצא דופן, אלא מערכת ההפעלה. תחת עיצובו של אנדי רובין, הפיצה גוגל את המערכת, שייצגה את המתחרה הרצינית הראשונה ל-OS של ה-iPhone. יחלפו עוד כמה שנים לפני שהאנדרואיד תושלם, אבל ה-G1 היה ה-הוכחה שיש מתחרה למערכת שהייתה לימים ל-iOS ונגמר עידן "הגן הסגור".

כמו ה-iPhone 3G, שהושק חודשיים לפניו, ה-G1 תמך ברשת דור שלישי ומוזג עם MP3 של אמזון, מאחר ש-Google Play Music הגיע רק אחרי כמה שנים. המכשיר תמך גם ב-Google Talk, ב-AOL, ב-Yahoo Messenger וב-Windows Live Messenger להודעות טקסט, וכלל דפדפן דמוי כרום, שכונה בפשטות Browser. ה-Google Play הושקה רק שנה אחר כך, אך מערכת ההפעלה הפתוחה אפשרה התקנת אפליקציות חופשיות מצד שלישי, והמפתחים בהחלט הבינו את עוצמתה והציפו את השוק ביישומונים.

אנדרואיד חוותה שינויים גדולים בין הגרסאות הראשונות שלה וכשהיא קיבלה את שם הקוד הראשון שלה – Cupcake בגרסה 1.5 – היא כבר הייתה על המסלול להפוך למערכת הפעלה מבוססת מגע, עם מקלדת וירטואלית, אפשרות להעתק והדבק (שלא הייתה ב-iPhone עד גרסת OS 3) ותמיכה בווידג'טים. בתוך שנה נכנסה המערכת לשימוש המוני בעזרת ה-Droid של מוטורולה, ולא חלף עוד זמן רב עד שהשוק הוצף במכשירי אנדרואיד – כל אחד באדרת אנדרואיד משלו. אפשר לומר שבזכות האנדרואיד, הפכה סמסונג ליצרנית הראשונה בעולם, וכמוה לאחר מכן עוד רבות, שניצלו מכליה. זאת, לעומת חברות כגון נוקיה ובלקברי, שהתעקשו להיצמד למערכות ההפעלה הקנייניות שלהן ולא הקשיבו לצרכנים.

מה עשינו לפני שהמציאו את האמוג'ים?

האמוג'ים הראשונים נולדו ב-1999 על ידי חברות סלולר יפניות, אבל כבר ב-1982 המציא מדען המחשבים פרופ' סקוט פלהאם את האמוטיקונים – רגשון, פרצופון, סמיילי – ששימשו להבעת רגשות בעת שיחה בכתב. פרופ' פלהאם, בעל זכויות רבות בתחומי מחשוב "רציניים" יותר, כמו רשתות נוירוניות, רשתות סמנטיות ושפת התכנות Common Lisp, כתב ב-19 בספטמבר באותה השנה פוסט במידעון של אניברסיטת קרנגי מלון והציע לעשות הבחנה בין פוסטים רציניים למצחיקים בעזרת שימוש בסימנים – :-) לבדיחה ו-:-( למשהו עצוב.

מה שפרופ' סקוט פלאהם כתב

בעוד שהשימוש באמוטיקונים הפך נפוץ מאוד בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת, מקורם לא היה ידוע, עד שנחשפה ההודעה שכתב פלהאם בעקבות אחזור מגיבוי טייפ ב-2002. עם זאת, על אף שהמצאת האמוטיקונים נזקפת לזכותו, הוא לא היה המשתמש הראשון שעשה זאת. הסימנים האלה הופיעו גם במאמר שפורסם ב-Reader's Digest במאי 1967, וב-1969 פורסם בניו-יורק טיימס ראיון עם ולדימיר נבוקוב, שבו הוא אמר: "לעתים קרובות אני חושב שצריך להיות איזה סימן טיפוגרפי מיוחד לחיוך – איזשהו סימן קעור, משהו כמו סוגר מעוגל".

התוכנה זוכה להגנת זכויות יוצרים

ב-22 בספטמבר 1986 זכו בראשונה שורות קוד למעמד של מוצר מוגן בזכויות יוצרים בזכות פסק דין שניתן בבית משפט מחוזי בקליפורניה, שפסק כי קוד מחשב יכול לחסות תחת חוק זכויות יוצרים.

הפסיקה נולדה בעקבות משפט שנוהל בין Nec לאינטל, שהיה במהותו קרב על מיהי בעלת הזכויות לייצור מעבדי x86. פסק הדין אמנם הצהיר כי לאינטל יש הגנת זכויות יוצרים על הקוד במעבדים שלה, אבל לצד זאת קבע שהנדוס לאחור (תהליך של גילוי עקרונות טכנולוגיים והנדסיים של מוצר דרך ניתוח המבנה שלו ואופן פעולתו) של קוד הוא חוקי, ולפיכך Nec לא הפרה את זכויות היוצרים של אינטל בייצור מעבדי ה-x86 שלה.

פסיקה זו שינתה, לטוב ולרע, את הנוף של פיתוח המחשבים והתוכנות.