איבדה משרה בעקבות המחשוב, סירבה לעבור תפקיד – וקיבלה פיצויים
נושא החלפת העובדים האנושיים בטכנולוגיה מעלה סוגיות משפטיות מעניינות, כמו: מה עושים אם תפקיד של עובד מסוים התייתר ומציעים לו לעבור לתפקיד אחר?
שאלת הכנסת מערכות מידע ורובוטים לארגונים וחברות במקומם של עובדים בני אנוש מעסיקה כבר לא מעט זמן את התעשייה – בכלל וההיי-טק בפרט, וגם את התקשורת, כי פוטנציאלית, הנושא הזה נוגע לכמעט כל אחת ואחד מאתנו. בקרב רבים נמצא החשש שהמחשב יחליף את התפקיד שלהם ויגרום להם לאבד את ההכנסה.
יש כאלה שמברכים על ההתפתחויות החדשות, יש המצרים על כך שעובדים בני אנוש צריכים לשלם על כך ויש כאלה שחושבים הן על זה והן על זה. השורה התחתונה היא שאת הקדמה אי אפשר להפסיק או לעצור, והשאלה היא איך החברה האנושית נערכת בהתאם.
לסוגיה הזאת יש גם פן משפטי, ולו כי קורים מקרים מעין אלה שבהם היא מגיעה בפני בתי המשפט. כך היה במקרה של שירלי בן חור נ' בנק דיסקונט, שנדון בבית הדין לעבודה וניתן בו פסק דין ביוני האחרון. בן חור היא עובדת שעבדה בבנק במשך כ-43 שנים ושבעקבות הטמעת מערכת מידע – תפקידה התייתר. הבנק הציע לה לעבור לתפקידים אחרים אך היא סירבה לעבוד בכל תפקיד שהוצע לה, מאחר שהוא היה כרוך בעבודה עם מחשב.
עובדת שמגיעה לעבודה אבל לא עובדת צריכה לקבל שכר?
בית הדין ציין כי למעסיק יש כלים ניהוליים שאותם הוא יכול להפעיל נגד עובד המפר משמעת בעבודה – כולל, כמובן, במקרה של עובד שלא עובד, בהם לפטר אותו. אך במקרה זה, במקום שהמעסיק (בנק דיסקונט) ינקוט באמצעים חוקיים, הוא נקט בצעדים חד צדדיים, כך שהחשיב את העובדת שהגיעה לעבודה ולא עבדה ככזו שנמצאת בחופשה והכניס אותה ליתרת חופשה שלילית.
פסיקת בית הדין הייתה שכל עוד הגיעה העובדת למקום עבודתה, היא זכאית לקבל שכר רגיל ולפיכך, רישום ימי חופשה בתקופה זו נעשה שלא כדין. ואילו בתקופה בה העובדת החליטה לא להגיע למקום עבודתה, היא זכאית לקבל שכר מינימום מהמועד שבו התחילה לעשות זאת ועד למועד פרישתה. זאת, משום שיש למעסיק אשם תורם לאי התייצבות העובדת לעבודה, שכן היא הפסיקה להגיע לאחר שהוא סיווג אותה כעובדת בחופשה ללא תשלום והפסיק לשלם לה שכר חמישה חודשים לפני שהיא הפסיקה להתייצב בבנק בכל יום. פעולות אלה של הבנק נעשו ללא מתן זכות טיעון לעובדת ובלי הסכמת ועד העובדים.
בית הדין לקח בחשבון את העובדה שהעובדת התנגדה לכל שיבוץ מחדש לתפקיד ובחרה להפסיק להגיע למקום העבודה, כמו גם את העובדה שהיא פנתה לערכאות רק לאחר שנתיים.
בסיכומו של דבר, לשם הדגשת אי שביעות הרצון של בית הדין מהפעולות שנקט בנק דיסקונט, הוא פסק כי עליו לשלם לעובדת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 70 אלף שקלים.
אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי.
הכותב הוא תת ניצב (בדימוס) ועורך דין, מומחה לדיני עבודה, הסכמי ממון, צוואות וייפוי כוח מתמשך.
על עוגמת הנפש היא קיבלה 70K ש"ח, אבל לא לא כתבתם אם היא קיבלה גם פיצויים על הפיטורים ואם ניכו מתוכם את הזמן שהיא החליטה לא לעבוד. כלומר, האם העובדת פיצתה במשהו את המעסיק על כך שלא עבדה, או שאולי הבנק יכול לתבוע אותה על אותם ימים? אשמח לתשובות