העידן החדש של עולם התשתיות וחדרי המחשב

החדשנות הטכנולוגית מייצרת חדשות לבקרים מושגים וטרנדים חדשים, ודוחקת הצידה כאלה שרק אתמול היו הנושא החם ביותר. אבל יש גם חריגים. אחד מהם הוא תחום הדטה סנטרים.

הטרנספורמציה הדיגיטלית יצרה בתחילת דרכה חלום לא ריאלי אצל מנהלי ארגונים ומנמ"רים. כחלק מההתייעלות, הם ראו בעיני רוחם כיצד שטחי הנדל"ן היקרים שלהם מצטמצמים עקב צמצום הצורך בדטה סנטרים, וכתוצאה מכך גם המספר שלהם. בהתאם, הם קיוו ואף העריכו שחשבונות החשמל ירדו פלאים. הלוגיקה מסביב לזה הייתה פשוטה: המעבר לדיגיטל מייצר התייעלות תפעולית משמעותית, כמו גם חוסך בכוח אדם. בעידן הדיגיטל, על אותו שטח אחסון שבו יושבים השרתים ניתן לאחסן הרבה יותר מידע. אבל החלום הזה התברר מהר מאוד כאשליה.

ההתייעלות כתוצאה מהדיגיטל אמנם קורית, האוטומציה של התהליכים נמצאת בשיאה וההחזר של ההשקעות של ארגונים בדיגיטל מראה נתונים יפים. אבל במקביל קרה תהליך אחר: ככל שארגונים עברו לדיגיטל, הם פתחו את מערכות המידע שלהם לקהלים רחבים והכניסו פלטפורמות רחבות יותר לביצוע פעולות ולקבלת מידע, ומשכך גדל הצורך במשאבים כדי לאחסן ולנהל את המידע הזה. המנמ"ר של אחד הארגונים הגדולים במשק אמר לי השבוע שאם עד כה היו לו 4,000 לקוחות פנים ארגוניים, העידן הדיגיטלי מאלץ אותו לשרת כמה מיליוני משתמשים – לא רק מתוך הארגון, אלא גם לקוחות וצרכני שירותים.

התהליך הזה נתן זריקת עידוד לתחום הדטה סנטר והתשתיות בארגון. זאת, משום שבעוד שהדיגיטל הותיר שטחים פנויים בחדרי המחשב, נולד הצורך לתת מענה לגידול העצום בהיקפי המידע. כך, ארגונים מצאו את עצמם פונים לחברות מיקור-חוץ, שמחזיקות בחוות שרתים גדולות, שמסוגלות לשרת מספר רב של ארגונים, לתת להם מענה מותאם לצרכיהם ובעלויות סבירות.

האם השאלה הכמעט נצחית ירדה מהפרק?

העידן החדש של הדטה סנטר היה אחד הנושאים המרכזיים שבהם עסק כנס Data Center של אנשים ומחשבים, שנערך אתמול (ב'). בעלים ומנהלים של חוות שרתים שמספקות את השירותים הללו הודו בכנס שהם צוחקים כל הדרך אל הבנק.

לא תהיה זו הפרזה לומר שזה היה כנס הדטה סנטר הראשון שבו כמעט ולא עלתה השאלה הכמעט נצחית האם לנהל את הדטה סנטר בארגון או במיקור-חוץ. התשובות שנתנו הדוברים השונים היו זהות: אין לכך פתרון בית ספר. ניהול חדר מחשב הוא קודם כל עניין תפעולי, שכולל הרבה מאוד תהליכים, שאם עושים אותם נכון, עלויות התשתית לא יעלו בצורה היסטרית. שילוב או ביסוס תשתיות המחשב במיקור-חוץ הוא בדרך כלל פתרון לארגונים גדולים או בינוניים שיש להם היקף נרחב של משאבי מחשב, כאלה שנתונים לרגולציה, או ארגונים שהרציפות התפקודית שלהם היא קריטית. חלק מהם כפופים לתקנות לשעת חירום, ולכן הם צריכים מתקן אירוח שיש לו את הכלים האלה.

יגאל שניידר, מנכ"ל אלכסנדר שניידר, המספקת פתרונות וציוד לחדרי מחשב, אמר שלמרות הצורך בגידול במשאבי אחסון מידע, מספר חוות השרתים בגודל של הענקיות גדל כמעט בחצי, כאשר 90% מהן שייכות לארבע חברות: אמזון, פייסבוק, גוגל ועלי באבא. מצד אחד חברות אלה השתלטו על כל השוק הענק הזה, אבל מצד שני, החדשנות שהן מביאות בניהול חדרי המחשב שלהן יכולה לשרת את מנהלי התשתיות בארגונים ולחסוך להם הרבה מאוד דולרים.

אלמנט ההתייעלות בקירור חזר גם בהרצאות של אורחי APC, שמיוצגת על ידי שניידר אלקטריק, שציינו שעידן הענן רק העצים את הצורך בפתרונות אחסון מנוהלים, שכן כמויות המידע שמאוחסנות בענן גדולות מאוד ולא ניתן לתת לכך מענה ללא שימוש בציוד ובמערכות שיודעות לבצע תהליכי קירור יעילים.

מטבע הדברים, נידון בכנס גם ההיבט של הסייבר. ד"ר הראל מנשרי, ראש תחום הסייבר ב-HIT, הזכיר לכולם שאנחנו חיים במזרח התיכון, והאיומים על חדרי מחשב אינם רק ברמת הסייבר, אלא יש גם איומי טילים, רעידות אדמה וכדומה. האם מדינת ישראל ערוכה היטב ברמת המיגון? התשובה המקובלת היא שיש עוד הרבה מה לעשות.