המסקנה מהפריימריז: למחשב מסלול מחדש

הפריימריז שנערכו אתמול (ב') במפלגת העבודה היו יישום מוצלח נוסף של מחשוב מלא של מערכת בחירות בישראל. 60 אלף מתפקדי העבודה בחרו את המועמדים שלהם בעזרת טאבלט שהוצב בקלפיות השונות ברחבי הארץ. מאחר שכל התהליך היה ממוחשב, יכול היה כל מתפקד להצביע מכל קלפי במדינה, בניגוד לשיטה הידנית, שם חייב כל אחד להגיע לזו המוצבת באזור מגוריו.

סימון המועמדים על גבי מסך הטאבלט נעשה בצורה הכי אינטואיטיבית – באמצעות לחיצה על אייקון שמייצג את המועמד, עם תמונתו. לאחר מכן, העובדה שהמצביע מימש את זכותו הדמוקרטית (אך לא למי הוא הצביע) נרשמת בשרתים המרכזיים שהותקנו לצורך כך, והוא משוחרר לביתו.

יש הקבלה מסוימת בין ההצבעה הידנית לזו הממוחשבת: במקום הפתק, המצביעים לוחצים על כפתור ה-OK או ה-Send, ובסופו של דבר מועמדים נבחרים. אלא שהשיטה הממוחשבת הרבה יותר מדויקת וברורה, וכמעט שאין מקום לטעויות.

העובדה שאחוז המצביעים היה גבוה, הרבה מעבר למה שאנשי המפלגה ציפו, הוכיחה שאין שחר לטענות של אלה ששוללים מראש את השיטה הממוחשבת, כאשר הנימוק שלהם הוא שהיא יוצרת בעיות נגישות ולא מתאימה לכאלה שיש להם פחד מטכנולוגיה. שהרי מדובר בתהליך פשוט יותר מאשר להקליד מסרון או הודעה בווטסאפ שכל אחד מאתנו מחזיק.

אחת הקלפיות בפריימריז במפלגת העבודה. צילום: יח"צ

מחמם את הלב היה לצפות כיצד פחות משעה לאחר שכל הקלפיות נסגרו הופיעו התוצאות על המסכים. זו הייתה חגיגה דמוקרטית וטכנולוגית, שהמחישה את העובדה שאומת הסטארט-אפים היא מובילת חדשנות עולמית. חוויה דומה צפויה ביום ה' למתפקדי מרצ, שכמו עמיתיהם במפלגת העבודה, גם הם יבחרו בעזרת התוכנה של בית התוכנה איניגו.

למה לא משכפלים את השיטה גם לבחירות הארציות?

בניגוד לפריימריז בשתי המפלגות הללו, בבחירות שייערכו בעוד כחודשיים עדיין נצטרך להצביע עם הפתק והמעטפה. הטיעונים מדוע לא לעבור להצבעה ממוחשבת גם בבחירות הארציות מוכרים, אלא שחלקם שחוקים וחלקם לא נבדקו במבחן המציאות. אמנם היו בעבר ניסיונות לא טובים עם מחשוב של פריימריז – הן בליכוד והן בעבודה – אבל אלה כבר תוקנו ונראה שהמסר הופנם, כך שלא נראה שיש בעיה ליישם את השיטה מאתמול גם במערכת הבחירות הכללית. מה גם שכשמפלגת העבודה השתמשה בהצבעה ממוחשבת לפני שנים אחדות השיטה הייתה שונה, ועיקר התקלות היה בתשתיות, עומס ברשתות וקריסת טלפונים.

אלא שמאז העולם הטכנולוגי צעד קדימה. התעבורה בבחירות המקדימות שנערכו אתמול בעבודה התבססה על רשתות סלולריות, גיבויים מאובטחים – בענן ולא בענן, וכלים שמאפשרים בקרה וניטור של כל אירוע חשוד באופן מידי. לצד איניגו, מפלגת העבודה שכרה את שירותיה של חברת אבטחה מהמובילות בשוק, טריפל סייבר מקבוצת אמנת, שזה היה תפקידה: להיות שומרי סף מפני מתקפות סייבר, חיילים ששומרים על הבית.

נכון, איום הסייבר קיים, מוחשדי ובמערכת הבחירות הזו מדברים עליו יותר מתמיד, אבל יש כיום הרבה יותר כלים שיודעים למנוע מתקפות, לצמצם את הסיכונים ולהדוף כל ניסיון הטיה. הבחירה של המצביע בבחירות הממוחשבת מתועדת דיגיטלית, בצורה מוצפנת, מאובטחת ואין גורם חיצוני שיכול להיחשף אליה. שלא לדבר על אבטחת חדר המחשבים: אתמול, אף לא אחד הורשה להיכנס לחדר המחשבים בביתן 10 בגני התערוכה, שם ישבו אנשי המקצוע והכינו את התוצאות.

מי יעלה את הנושא לסדר היום הציבורי?

האבסורד הוא שלמעט תהליך ההצבעה, תהליך הבחירות, או לפחות החלקים המרכזיים בו, כבר ממוחשב. נתוני ספירת הקולות בקלפיות מוזנים למחשב ומועברים למחשבי ועדת הבחירות המרכזית, בתהליך שמנוהל מזה שנים על ידי מלם.

התהליך הזה, שבו הקלפיות נספרות ידנית, מועברות בארגזים לוועדת הבחירות ושם התוצאות מוזנות למחשב, חשוף הרבה יותר לזיופים. דוגמה טובה לכך היא מה שקורה בימים אלה בבחירות המקדימות שערך הליכוד לפני שבוע, שייתכן שתצריך ספירה מחודשת של הקולות. אין דבר יותר מביש מזה לתדמיתה של ישראל בעולם כאומה טכנולוגית.

למה בכל זאת ב-9 באפריל נצביע שוב בפתק ובמעטפה? כי עדיין לא נמצא הח"כ או השר שיעלה את הנושא לסדר היום הציבורי וישנה את חוק הבחירות בהתאם, או לפחות יביא לבדיקת העניין. צריך להתחיל בכך מיד לאחר הבחירות הקרובות. יוער שלתעשיית ההיי-טק והיזמות יש פה תפקיד לא פחות חשוב: לשכנע את מקבלי ההחלטות שהם יכולים לסמוך על החברות, ושאפשר לקיים תהליך דיגיטלי בצורה מאובטחת ונקייה.

ארבע שנים זה מספיק זמן כדי לחשב מסלול מחדש ולקראת הבחירות הבאות להעלות את ישראל על מפת החדשנות ולמחשב את תהליך הבחירות.