המנהל בנעלי בית: אלעד עמית, פרימטראיקס

שם: אלעד עמית.

קריירה: מנהל קבוצת הפלטפורמות בפרימטראיקס – חברה שעוסקת בהגנת בוטים. אני משמש בתפקידי פיתוח כאלה ואחרים כמעט 20 שנה. בניתי דברים עם חברים, עם משפחה, ועם משפחה וחברים. הייתי יועץ במשך מספר שנים ועד היום אני לא מבין מי נותן לי לנהל אנשים, אבל עושה רושם שזה עובד, אז למה לא. החוזקות וההתמקצעות שלי הן בארכיטקטורת מערכת, ובעיקר באיך מערכות מובזרות או מורכבות מתנהלות.

השכלה: תואר ראשון במדעי המחשב, שמתחתי על גבי שש שנים. שלוש שנים כיועץ לתהליכי פיתוח, שעשו לי בית ספר יותר טוב מכל שלב אחר בקריירה.

קריירה והשכלה של בת הזוג: נופר כהן עמית, בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ולימודי מזרח אסיה, ותואר שני בחינוך והוראה. מורה לספרות, לשון ומחנכת במדינת ישראל.

זוגיות: אני פוליאמורי, נשוי לנופר, מגדלים באושר את עידן וארז ומתגעגעים לחתולים שאבדו לנו בדרך – נינג׳ה ונאפו.

שעות הפנאי: אין. זה סטארט-אפ.

ספורט: אני בעיקר מפנטז על להשתתף בעונה השנייה של נינג׳ה ישראל ומאתגר את עצמי בהכנות למסלולים ההזויים שלהם. אני מחכה לתשובה מצוות סינון המועמדים.

אם לא היית בוחר במקצוע הזה, מה היית עושה כיום? מה החלום לעתיד? לפרוש, לחזור ללימודי האייקידו ולפתוח הוספיס לחתולים.

מה יהיו הנושאים המרכזיים שיעסיקו את המנהלים הטכנולוגיים בעוד חמש שנים? תלוי איפה. באופן כללי, מה שהכי מדיר שינה מעיניי, וצריך להדיר שינה מעיני כולנו, הוא חוסר היכולת המשווע של המשק הישראלי ליצור מהנדסים איכותיים בקצב שאנחנו צריכים אותם. בהינתן שלא נצליח לפתור את הנושא, כנראה שנמצא את עצמנו על פתחה של תקופת עזיבת תקציבים למדינות אחרות, כפי שיש כבר ארגונים שעושים עם התקציבים הפנימיים שלהם על מנת לתגבר קבוצות וצוותים שנאבקים לגדול כדי לעמוד בצרכי הארגון.

ספציפית, בסצנת הסטארט-אפים הגדלים, שבעיקר אותה אני חווה ויכול להאיר עליה – יותר ויותר נצטרך לעסוק בהכנות ל… או בשימוש בתשתיות אגנסטיות לספקי התשתית והענן שלנו, על מנת לאפשר לארגון שלנו את היכולת לבחור במה או במי להשתמש בכל רגע נתון, לפי הצרכים של הארגון.