האם השב"כ יפקח על השקעות זרות בהיי-טק?

הממשלה החליטה אתמול (א') להקים צוות משותף שיבחן את ההשקעות הזרות בישראל. בחדשות כאן 11 דווח שהצוות יכלול נציגים מהמטה לביטחון לאומי, השב"כ ומשרד האוצר. מאחר שהדיון היה במסגרת ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני לא פורסמה הודעה רשמית על כך, אבל גורמים מדיניים אישרו את הידיעה לתאגיד.

הקמת הוועדה צריכה לעורר דאגה וסימני שאלה בקרב גורמים כלכליים בארץ, ובעיקר בענף ההיי-טק. הוועדה שתקום אמנם תתמקד בהשקעות הסיניות, אבל המנדט שלה הוא לפקח על כל ההשקעות הזרות – דבר שלא מתיישב עם כלכלה חופשית ומדינה דמוקרטית.

הצורך בפיקוח על השקעות מסין נובע קודם כל מהלחץ שמפעיל ממשל טראמפ על ישראל, במסגרת מלחמת המסחר בין ארצות הברית לסין והסנקציות שהטיל עליהם. הסינים מגדילים בשנים האחרונים את השקעותיהם ברחבי העולם, לרבות בישראל. הם משקיעים בתשתיות, בנכסים, בחברות גדולות ובהיי-טק, והאמריקנים לא רואים זאת בעין יפה, בלשון עדינה.

בישראל, הסינים מושקעים בפרויקטים כגון הרכבת הקלה, בניית הנמל החדש בחיפה, רכישה של קונצרנים ישראליים גדולים בתחומי המזון והפיננסים – וגם בהיי-טק. לפי נתוני IVC, רבע מההשקעות שבוצעו בישראל בשנה שעברה היו של משקיעים סיניים. בניגוד למדינות מערביות נאורות, ההשקעות ממדינה זו לא תמיד שקופות וחלק מהן מבוצעות על ידי קרנות שהמודלים שלהן הם כמו של קרנות גידור, כשהמאפיין אותן הוא הגדרת יעדים מעורפלים להשקעה.

החשש של גורמי הביטחון הוא שעלול להיווצר מצב שהסינים ישלטו על חברות בעלות חשיבות עליונה ואף על תשתיות לאומיות ישראליות, או יהיו מעורבות בהן בצורה עמוקה. או אז, הסכנה הגדולה ביותר היא הנגישות שתהיה לאנשי העסקים הסינים למידע רגיש. זאת, לצד החשש ממתקפות סייבר שמקורן בסין – הן על חברות והן על גופים לאומיים.

גורם מדיני בכיר צוטט לא מכבר באמרו שההשקעה הסינית אינה רק עניין כלכלי טהור, ויש לה אלמנטים מודיעיניים. "זה סיפור על השפעה. סין קונה עוד ועוד תשתיות, ובכך מבססת את עמדתה בקרב על העליונות בינה לבין ארצות הברית", אמר הגורם. לישראל, כידוע, יש שיתופי פעולה רבים ואסטרטגיים עם ארצות הברית. האמריקנים מעמידים את שיתופי הפעולה האלה בשורה אחת עם ההשקעות הסיניות ורומזים לממשלה, בצורה עבה, שהם מצפים לפעולה כלשהי מטעמה.

הצד השני של המטבע

השרים שדנו בנושא הביעו הבנה לדאגה של אנשי מערכת הביטחון. אלא שאי אפשר להתעלם מהצד השני של סוגיה זו: המשמעות לקיומו של פיקוח על השקעות זרות. מדובר בעוד רגולציה, ביורוקרטיה וסייגים, שעלולים להביא למצבים לא נעימים, עד כדי הברחת משקיעים זרים מישראל.

ישראל נתפסת כמעצמת היי- טק ובתור שכזו היא חלק לא מבוטל מהכלכלה הגלובלית. ההיי-טק בישראל הוא אחד ממנועי הצמיחה של המשק ותרומתו לייצוא רבה מאוד. חלק משמעותי מהענף, שלא לומר חלקו הארי, בעיקר זה שעוסק בייצור, מבוסס על השקעות זרות – סטארט-אפים רבים ובעיקר חברות רב לאומיות שפתחו כאן סניפים, מרכזי פיתוח ושלוחות.

החברות האלה מייצרות מקומות תעסוקה למעגלים שונים של עובדים – לאנשי ההיי-טק ולשאר העובדים אצלן, וגם לאקו-סיסטם שמסביב. מפעל אינטל בקריית גת הוא דוגמה טובה לכך. הן עוברות גם ככה שבעה מדורי גהנום עד שהן מקבלות אישור ממשלתי להשקעותיהן. הוספת עוד מנגנון ביורוקרטי, על אחת כמה וכמה כזה שמעורבים בו גופים ביטחוניים, לא יתרום לעידודם להוסיף ולהשקיע כאן. נוכחות נציג של השב"כ במשא ומתן עם נציגי משקיעים זרים לא מקדמת השקעות בישראל.

כאשר מדינה אומרת: אני רוצה לפקח על ההשקעות, ודאי כאשר זה נעשה מבלי לפרט ולציין כיצד הפיקוח יבוצע, היא בעצם מטילה על המשקיע חובת חשיפה של נתונים ומידע שבאופן רגיל ובמרבית המדינות החופשיות הוא לא חייב למסור אותם. לכן, מוטב לו הממשלה הייתה מקיימת עוד כמה דיונים בנושא לפני שהיא מחליטה. היא יכולה לעשות זאת גם עכשיו, אחרי שההחלטה כבר התקבלה. ודאי יש פתרונות שיכולים למנוע אפשרות לפגיעה בביטחון המדינה, וגם להיות לשביעות רצונם של המשקיעים הזרים ולסייע לשמור על ישראל כאומת החדשנות. האיזון הזה הוא מחויב המציאות וכדי להגיע אליו, צריך לייצר פתרונות מחוץ לקופסה.

המקרה של הבנקים

בעבר עלתה שאלה דומה לגבי השתתפות של נציג השב"כ בדירקטוריונים של גופים שהם מונחי רא"ם ומפוקחים על ידה. בין היתר, עלתה דרישה למנות נציג של ארגון הביון בדירקטוריונים של בנקים ומוסדות פיננסיים. הבנקים נעמדו על רגליהם האחוריות וטענו שלא יעלה על הדעת שהממשלה תשב בהנהלות של גופים עסקיים פרטיים.

זה אמנם לקח כמה שנים, אבל נמצא פתרון יצירתי לסוגיה: הקמת גופים אזרחיים שיהיו חלק מהפיקוח על ההשקעות, כפי שמקובל, אבל יונחו על ידי גופי הביטחון. כך נוצר מצב שאמנם יש פיקוח ביטחוני, אבל המשקיע, או המשקיע הפוטנציאלי, פוגש את הגורמים העסקיים-האזרחיים.

בכל מקרה, נדרשות פה רגישות גבוהה ביותר וגם ערנות מצד ראשי תעשיית ההיי-טק, קרנות הון-הסיכון ונציגי החברות הרב לאומיות. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לדחות השקעות זרות, אבל יכולה ואף צריכה, בפתרונות יצירתיים, האופייניים לאומת הסטארט-אפ, לא לאבד נכסים לאומיים-אסטרטגיים לסינים.