יום האישה 2019: די לצביעות!

לפני כמה ימים התארחתי באחד מלא מעט אירועים רבי רושם שנערכו השבוע לרגל יום האישה הבינלאומי במקום ששמו, כמו שאומרים, שמור במערכת.

נשים רבות מילאו את האולם, נשנשו עוגות או גזר גמדי ושתו קפה של בוקר או כוס יין מבעבע. לבמה הוזמנו כמה נשים מובילות בסצינת ההיי-טק המקומית שאף נשאו כמה מילים בנושא. משפטים כמו "צריך לתת לנו שוויון מלא", "נשים צריכות לעזור ולקדם נשים אחרות", "אין סיבה שלא נקבל תמיכה כך שנוכל לשלב בין הקריירה למשפחה בלי לעשות ויתורים" ו-"אצלנו יש רוב נשי, 70% מכח העבודה שלנו הוא נשים וזה נהדר מהרבה בחינות" נזרקו לאוויר וגררו אחריהם מחיאות כפיים סוערות.

כמה חודשים לפני כן סיפרה לי חברה קרובה בשנות העשרים לחייה כי הלכה לראיון עבודה באותו המקום בדיוק. היא עברה שלל מיונים וראיונות בהצלחה מרובה, והגיעה לשלב הסופי – ראיון עם מנכ"ל אותה חברה. השכר שהוצע שם היה שכר נמוך מהממוצע למשרות מסוג זה, אבל בגלל תחומי העיסוק של התפקיד והמקום שבו מדובר, ששמו הולך לפניו, זה מה שהיא רצתה.

ראיון של חמש דקות

אחרי שלל השלבים המקדימים שהיא עברה, הריאיון איתו ארך לא יותר מחמש דקות. השאלות היו בעיקר מי את, מה את, הרווקה את או נשואה את, והאם יש ברעשי הרקע בבית צווחות של ילדים קטנים? וכך הסתיים העניין.

חודשים אחר כך, כאמור, נערך שם – כמו גם בעוד הרבה חברות וארגונים בעלי מדיניות סמויה המפלה נשים – הטקס לכבוד יום האישה. לכלוך גדול מאחורי חזות מנצנצת המתיימרת לקדם ולנפנף שוויון נשים.

כל אלו הם לא ענייני היסטוריה, זה קורה כאן ועכשיו. כך יוצא שאידיאלים יפים לחוד ומציאות לחוד. ביום האישה זאת הזדמנות טובה להזכיר שצריך לשאוף לממש הלכה למעשה את האידיאלים השיוויניים ועדיף לחשוב פעמיים לפני שמנפנפים בהם כלפי חוץ בלי לקיימם.

די לצביעות.