הטכנולוגיה והחדשנות – האם הן נותנות לחיות לחיות?
איך חשה פרה שמעליה מגיח רחפן המשמיע רעשים דמויי נביחות? האם גם היא מתלהבת מהחדשנות? סביר להניח שלא, כי היא מפחדת, וסביר שהיא וחברותיה יסבלו מהשימוש החדש ברחפנים לצורך ריסון ואיסוף עדרי בקר, שהופך לנפוץ בניו זילנד ● האם באמת כל שיפור טכנולוגי לגיטימי?
תנו לחיות לחיות הוא מסר שמהדהד בשנים האחרונות ביתר שאת ברחבי העולם. נושאים אותו פעילים למען בעלי חיים ונציגי תפישת העולם הטבעונית. הרשתות החברתיות, ואיתן הדרך הבלתי אמצעית של בני האדם להעביר מידע ביניהם, חשפו את האנושות למתרחש מאחורי גדרות וחומות בתעשיית המוצרים מהחי. חשיפת תעשיית המזון הענקית, שמבוססת על תוצרי בעלי החיים ועל גופם, מצאה רבים נזעקים על שלל העוולות הנכללות בה. במקביל, נשאלת כעת גם שאלה חשובה נוספת ורלוונטית – האם גיוס הטכנולוגיה המתקדמת לצורך שליטה גדולה יותר בחיות המשק, ואף למען השגת יותר תפוקה מהן, הוא מוסרי?
בידיעה שהתפרסמה השבוע התבשרנו כי בניו-זילנד משתמשים חוואים ברחפנים כדי לפקח על משק החי שלהם, ועושים בכלים המרחפים החדשניים שימוש לתפקיד שעד כה היה שייך לכלבים מאולפים ואינטליגנטיים במיוחד. כלי הטייס הזעירים והרובוטיים שמשמשים לצורך המטרה הנעלה הם מדגם Mavic Enterprise של יצרנית הרחפנים DJI. זהו המודל החביב על החוואים במדינה, הפועל עם תכונה שמאפשרת למכונה להקליט צלילים ולנגן אותם באמצעות רמקול, וכך המכשיר יכול לחקות את יכולות הכלבים ולייצר מעין נביחות מרתיעות.
צילום: מתוך יוטיוב
אחד החוואים, שמחזיק בעדרי צאן ובקר, סיפר בתכנית רדיו במדינה שמצא כי הרחפנים יעילים בצורה מפתיעה. "שמתי לב שכאשר מזיזים פרות ועגלים, הפרות המבוגרות מתנגדות לכלבים, אבל עם הרחפנים זה מעולם לא קרה", אמר. "בזכות כך, הרחפנים מסייעים להזיז עדרים מהר יותר ובפחות לחץ לעומת הכלבים".
לכאורה מדובר בידיעה חיובית – הקלה משמעותית לחוואים ולבני האדם ופחות עבודה, כמו גם מניעת בזבוזי זמן ואנרגיות בעבורם, שמשמעם חיסכון בהוצאות וייעול. אבל מה עם הפרה? האם מישהו חשב עליה, אפילו לשנייה?
פרות, עזים ויתר מה שמכונה "עדרי צאן ובקר" הם יצורים חיים רגישים, ולא חפצים דוממים לשלוט בהם ולנצל אותם. עם כל הכבוד לטכנולוגיה – במקרה של שעבוד וניצול בעלי חיים, כמו בדוגמה המסוימת, היא רק מסייעת לבני האדם להיות עוד יותר ערלי לב, מנותקים, נצלנים ומרושעים כלפי חברינו בעלי החיים.
הרי אם היו אלו בני אדם שהטכנולוגיה מגויסת לטובת שעבודם או ריסונם, זירוזם או ייעול תפוקתם – בתוך שהיא מבצעת מניפולציה עליהם – הייתה קמה צעקה.
לטובת מי שמבחין רק בסבל בני אדם, ולמען מי שלא מסוגל להבין שמדובר ביצורים חיים, חשים, מפוחדים וכאובים, שלא מבינים לבטח מה זה הדבר הנורא הזה שתוקף אותם מהשמיים: דמיינו שימוש ברחפנים המזרזים את עובדי סדנאות המיזע בסין, חלקם ילדים ממש, להיות יותר יעילים על ידי ריחוף מעליהם והשמעת קולות רמים ומבהילים; דמיינו התרפקות ותשבוחות על שימוש בטכנולוגיה חדשנית כמו זיהוי פנים ליצירת דטה בייס של הומואים או של פעילי זכויות אדם במדינה מסוימת; דמיינו פס ייצור רובוטי מגה-מהיר, שמחייב עובדים להזדרז עד צאת נשמתם, שאם לא כן יכשלו בעמידה ביעד ויפוטרו. הלא היינו נחרדים מכאלו מהלכים לא מוסריים, עם כל ההתלהבות מהיכולות המתקדמות.
אז נקודה למחשבה: האם נכון לשמוח על פיתוחים טכנולוגיים בלי לשים לב לכל השלכותיהם על בני האנוש ועל בעלי החיים כאחד?
זו בטח שאלה רטורית. כי התשובה לה ברורה: כל ניצול הוא לא מוסרי, כך גם לגבי השידרוג של הניצול או שינוי שלו. אין דבר כזה ניצול הומני, כמו שאין אונס הומני או שחיטה הומנית