הגיע הזמן לעידן התעמולה 2.0 – מבחינה משפטית

בבחירות הנוכחיות בא לידי ביטוי, באופן מובהק, הפער הטכנולוגי בין חוק התעמולה, שנחקק אי אז ב-1959, לבין המציאות כיום. מתקפת הבוטים, השידורים באתרי האינטרנט, ובראשם הליכוד TV, כמו גם השיח ברשתות החברתיות ובפלטפורמות נוספות, לא היו כאשר החוק נחקק, וכיום אין להם מענה הולם בספר החוקים.

חוק התעמולה נועד להסדיר את דרכי התעמולה המותרות בתקופת הבחירות. הוא נחקק כשאמצעי תקשורת ההמונים היו הרדיו והעיתונות המודפסת. הטלוויזיה טרם הגיעה אז לישראל ועל האינטרנט אף אחד עוד לא חלם. מאז חקיקתו נעשו בו מספר תיקונים, אך רובו המוחלט נותר ללא שינוי.

השינוי המשמעותי ביותר בתעמולה בשנים האחרונות הוא השימוש באינטרנט. היכולת להעביר מסרים בצורה אנונימית – בין אם בטוקבקים, בבלוגים או ברשתות החברתיות – הופכת אותו לכלי רב עוצמה, והעובדה שחוק תעמולת הבחירות לא מתייחס אליו רק מעצימה את כוחו.

גם הנזק הנוצר הוא גדול. לדוגמה, במתקפת הבוטים שנחשפה במערכת בחירות זו, הנזק הוא לא בגלל המסרים שהועברו, מכיוון שאלה יכולים להיות מותרים גם לפי החוק, אלא באנונימיות ובעובדה שהקוראים שנחשפים אליהם לא מודעים למי שעומד מאחוריהם. תעמולת בחירות אמורה להיות שקופה לציבור הבוחרים. אנחנו צריכים ורוצים לדעת מי עומד מאחורי המסרים האלה, מכיוון שזהו חלק משיקול הדעת שלנו במי לבחור. בדרך כלל, זה לא המצב כשמדובר בבוטים ובפייק ניוז.

מפעילי הבוטים אל מול כוונת המחוקק

מפעילי הבוטים משתמשים בחופש הביטוי כתירוץ להישארותם חסויים, אך לא זאת כוונת המחוקק. המטרה הייתה לאפשר חופש ביטוי נרחב. אלא שהמחוקק כנראה שלא נתן את דעתו לאפשרות שיהיו פרסומים אנונימיים – גם בפלטפורמות המסורתיות, שכבר היו אז.

עקב הצורך בזיהוי מי שעומד מאחורי כל מודעה הוציא יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, צו המורה שכל סוג של תעמולה מצד המפלגות, באינטרנט וברשתות החברתיות, כולל תעמולה מצד גורמים שפועלים מטעמן או בתיאום אתן, חייבת להיות מזוהה מפורשות עם המפלגה הרלוונטית. לדבריו, תעמולה אנונימית היא בגדר מניפולציה וניסיון לשתול תודעה כוזבת בקרב הבוחרים ולפגוע בדמוקרטיה. יודגש כי ההחלטה לא מגבילה את תוכן התעמולה אלא רק אוסרת תעמולה אנונימית.

ומה בכל הנוגע לשידור תשדירי הבחירות אונליין? חוק הבחירות קובע כי על מנת לשדר תשדיר בחירות, יש צורך בקבלת אישורו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. אך מה על תשדיר בחירות המשודר באינטרנט? גם כאן אין התייחסות ברורה של החוק – דבר שמותיר פתח להפצת תשדירי בחירות שנפסלו על ידי ועדת הבחירות לשידור בפלטפורמות המסורתיות.

כמשפטנית, אני חושבת שיש לאסור על שידור באינטרנט של תשדירי בחירות שנפסלו בטלוויזיה או ברדיו. רק כך נוכל ליצור איזון כלשהו, עד אשר המחוקק ידביק את הפער בין החקיקה למציאות הטכנולוגית.

הכותבת היא דיקנית הפקולטה למשפטים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים.