יציאת מצרים השנייה

בסוף שבוע זה, נקרא בין היתר את ההגדה של פסח סביב שולחן ליל הסדר, המתבססת בין היתר על שני מוטיבים מרכזיים: האחד, סיפור היציאה מעבדות לחירות, לזהות יהודית עצמאית, והמוטיב השני סביב השאלה מה השתנה. למוטיב השני יש משמעות הרבה יותר רחבה מאשר ההקשר הטקסטואלי שלה.

השאלה האקטואלית שצריכה להישאל היא האם באמת אנחנו חיים בעידן של חירות מוחלטת והאם אנו לא משועבדים, לא רק פיסית, לטכנולוגיה, שנוצרה בידי בני האדם ומעמידה בצל כבד מושגים כמו פרטיות, ביטחון אישי, ביטחון כלכלי, ועוד מושגים שמסמלים את המושג עצמאות וחירות.

התשובות מוכרות לכולנו. אנחנו חיים בעידן של טשטוש מוחלט בין הפרטי לציבורי, בין הווירטואלי לפיסי. אם לפני שלושה עשורים, חשבנו שהאינטרנט מייצר לנו עולם מקביל, שבו נוכל לממש את חופש הדיבור, היצירה ונסתתר מאחורי האנונימיות, הרי כיום אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לסוג של מרד, לא מאורגן, לא רשמי, שנועד להשיב את החופש שנגזל מאיתנו בכל רגע נתון, על ידי יצרני הפלטפורמות הטכנולוגיות, שמעמידים לרשותנו את האפשרות לשחרר לאוויר העולם כל מה שאפשר להקליד ביד אחת, מבלי שמישהו יסנן או יצנזר.

המחאה או המהפכה נובעת מהתובנות שהתחלנו להפנים, לפיהן ה-ROI שחשבנו שקיים בעת שאנו מצטרפים ומסכימים לקבל את כללי המשחק שלהם, כבר אינו משתלם. ה-ROI מבוסס על עקרון בסיסי: אנחנו יצרני הפלטפורמות, נעמיד לרשותכם את כל הכלים והאפשרויות, כמעט בחינם, ובתמורה אתם מפקידים בידינו את החופש והפרטיות שלכם, כל אחד בהתאם לפרופיל ולצורה שהוא בוחר לחיות בעולם הקיברנטי. כיום, יש יותר ויותר אנשים שמבינים שהיתרונות של העולם הגלובלי, הפרטי, העסקי ובוודאי הפוליטי, נעשים פחות ופחות משתלמים אל מול החסרונות שכולנו נחשפים אליהם מדי יום.

למעשה אנו צועדים בצעדי ענק אל עולם שבו המושג פרטיות ממציא את עצמו מחדש והפירוש שלו משתנה, בין היתר, בהתאם לגיל הביולוגי שלנו. הדורות שנולדו אחרי פרוץ האינטרנט מפקירים את הפרטיות שלהם באהבה, גם אם יודעים שהם מסתכנים לפעמים בסכנות פיסיות של הטרדות ואיומים על חייהם ועל העסקים שלהם. באופן טבעי הם סומכים עלינו, המבוגרים שנציל אותם.

הבוגרים יותר, אלו המכונים המהגרים הדיגיטליים, כבר לא מוכנים להשלים עם פריצת הגבולות. הממשלות במדינות שבו הם חיים, מפעילים כלים וחוקים רגולטורים ששייכים לכאורה לעולם "הישן" כדי לרסן את החופש הבלתי מוגבל שבעלי הפלטפורמות נטלו לעצמם, תמורת מיליארדים של מזומנים שזורמים כל הזמן לחשבונות הבנק שלהם.

בשנה האחרונה, כמו בשנים קודמות, הייינו עדים למהלכים שהביאו ענקים כמו פייסבוק, גוגל ואחרים, לחשב מחדש את אופן הפעילות שלהם, לבדוק היטב שוב את האלגוריתמים שמאפשרים את תופעות האלימות, ההסתה, ומשמנות את גלגלי הטרור על כל סוגיו בכל העולם.

אין זה דבר פשוט כלכך עבור ענקיות אלו שמצד אחד מקדשות את חופש הביטוי עד לקצוות הכי הזויים שלו, ומצד שני מבינות שחוסר שביעות הרצון של הלקוחות שלהם, מתחיל לפגוע בכיסם, בין היתר באמצעות בעלי המניות שהם גם צרכני הטכנולוגיה שלהם. העולם "הישן" מתחיל לחוש שהאיום הממשי על הסדר העולמי הישן מצד ענקיות הטכנולוגיה, מתחיל להתממש ומאיים על כל מה שקיים.

אבל בליל הסדר, אנחנו צריכים לחשוב גם ע משהו נוסף. כיצד כל אחד מאיתנו יכול בקלות לצמצם את ההשפעות השליליות של הרשת, מבלי לאבד מהיכולת להנות מהיתרונות הרבים שלה. אם כל אחד מאיתנו ימנע משחרור פוסט, תמונה או כל כלי אחר, שעלול לפגוע באחרים, אם כל אחד מאיתנו יעשה טוב יותר את החשבון, האם כדאי לי לשתף, באופן טבעי הביטויים של הדברים הלא טובים של העולם הוירטואלי יצמצמו. באותה מידה.

כל אחד מאיתנו, במרחב הפרטי ובמקום העבודה, חייב לשנן ולחדד שוב ושוב את תרבות הזהירות, הספקנות. לא להתפתות לפתוח כל לינק, לא לשתף מידע ממקורות לא מזוהים, להקשיב היטב להנחיות ואזהרות של אנשי מקצוע ובעלי תפקידים, מה מותר ומה אסור. כל הפעולות האלו יקשו את העבודה על כל אלו שתמיד ניצלו את הטכנולוגיה על מנת לבצע את כל הזוועות והאסונות שהיו בעולם. הם מתבססים על העקרון שהאמון שאנו נותנים במידע שיש ברשת הוא כמעט בלתי מוגבל. תפקידם של האנשים שאמונים על המערכות האלו הוא גם ללמד להסביר ולשכנע כל אחד ואחד, שהאמינות הזו היא בערבון מוגבל, והחופש לכתוב הוא גם לפעמים החופש שמאפשר לפגוע בכל אחד, הן ברמה הפרטית והן ברמה הכלל ארגונית או לאומית.

ולסיכום: בלילה הסדר, כאשר נדבר ביציאת מצרים ההיא, כדאי גם שנחשוב על יציאת מצרים השנייה שלנו, מהעבדות העיוורת לטכנולוגיה ולחדשנות לעצמאות שיודעת לנצל אותה לדברים הכי טובים ולהגשמת החלומות הכי רחוקים שלנו. חג אביב שמח לכולם.