אירוויזיון 2019: בין מציאות מדומה לחיים עצמם

סופ"ש הזה, כמו כל ימות השבוע האחרון, נעים בין שני צירים, שממחישים תופעה שלא תמיד אנחנו מספיק מודעים לה. במדינת תל אביב, אי שם בין שדרות רוקח לחוף הים הקסום, בואכה יפו, נערכות חגיגות האירוויזיון. מדובר בסופו של דבר בתחרות של שירים וזמרים, שהחלה אמנם לפני כמה עשורים, בעידן שבו הטלוויזיה הייתה ערוץ המדיה האלקטרונית היחיד, ומארק צוקרברג אפילו לא היה בתכנון.

אם מזקקים כיום את כל ההמולה והכיף שמסביב לאירוע, הרי שמדובר במקרה הטוב בסוג של כוכב נולד בפורמטים דומים שקיימים כיום בכל ערוץ טלוויזיה, שלא לדבר על ערוץ היוטיוב, הפלטפורמה האולטימטיבית של קפיצה אל עולם הזוהר, בלי שופטים, בלי דוז פואה ובלי מסננים.

האופי המיוחד שישראל נתנה לאירוויזיון נשען בעיקר על הפלטפורמות הדיגיטליות שמציפות אותנו מכל זווית אפשרית. יניב הלפרין, עורך פורטל אנשים ומחשבים, פרסם אתמול כתבה מרתקת, המספרת על מאחורי הקלעים של הדיגיטל, בכאן 11, הערוץ שאחראי על ההפקה הטלוויזיונית המושקעת והטובה ביותר שהייתה השנה, ואולי בכלל בעשור האחרון, בישראל.

הפעילות הזו היא חלק מאבולוציה שקיימת כבר כמה שנים, והיא הפכה אירוע בידורי, במקרה הטוב, להפגנת כוח, מסע יחסי ציבור ותדמית של המדינות המארחות. הישראלים, כרגיל לקחו את זה כמה צעדים קדימה, וקיבלנו שבוע שלם של חגיגה, לא רק פיסית בכמה מוקדים בעיר תל אביב, אלא גם ברשתות החברתיות ובכל הפלטפורמות הדיגיטליות.

קובי מרימי. צילום: רונן אקרמן ו-EBU

אבל כל מי שמעורה או חווה את החוויות האלו השבוע יודע היטב שהחגיגה הצבעונית והאירוע במרכז הירידים הם סוג של מציאות מדומה, שבמידה מסוימת רק מחזקת את העובדה שבישראל יש יותר ממדינה אחת: מדינת תל אביב, ויתר חלק המדינה, מגדרה דרומה או חיפה צפונה.

למציאות זו יש יתרונות וגם חסרונות. היתרונות גלויים לעין. האירוויזיון מאפשר לחשוף בפני עשרות עיתונאים ומובילי דעה את הצד היפה, ורק את היפה, של ישראל בכלל, ותל אביב במיוחד.

משימה לאומית גם בהיי-טק: לצמצם את הפערים בחברה

ובהקשר הזה, האירוע הוא הזדמנות בלתי חוזרת לשנות משהו בהלך המחשבה של מיליוני אנשים בעולם על מדינת ישראל. לרבים מהם השם ישראל מתקשר עם מלחמות או שערוריות. אחרים בכלל לא יודעים איפה זה, שלא לדבר על כך שמעולם לא ביקרו פה. צריך לקוות שאלו שממונים על ההסברה אצלנו ידעו לנצל את המומנטום הזה ולקטוף ממנו פירות לשנים הבאות.

בנוסף, למרות שכמובן שלא מראים את הצדדים הפחות יפים, חשוב מאוד שכל אחד מאיתנו לא יסתנוור מהמציאות המדומה הזו, ולא ישכח שיש גם עולם אחר, רע ומסוכן. המתיחות הביטחונית בשבוע שעבר החזירה אותנו אל המציאות האמיתית שבה אנו חיים, מציאות שבה העולם הפיסי מתחבר יותר ויותר לעולם הווירטואלי. מציאות שבמרחק שעה נסיעה מכפר האירוויזיוון יש מדינה אחרת, שחלק מתושביה צמודים למקלטים, אחרים מנסים לחיות את חייהם, ולהתפרנס בסביבה שהיא מראש ללא מקורות תעסוקה, כלכלה ונגישות. לגביהם, אירועי האירוויזיון הם עוד סממן של מדינת תל אביב שהולכת ומתנתקת מיתר חלקי הארץ.

בשורה התחתונה: אירועי האירוויזיון, עם כל ההנאה היופי והכיף שלהם, צריכים לייצר אצלנו שתי תובנות מרכזיות. האחת, שיכול להיות פה באמת עולם טוב יותר, גן עדן של מוסיקה וחוויות כיפיות, אבל מצד שני יש עולם או מדינה אחרת, שמחוץ לגבולות תל אביב, והיא עדיין לא יכולה ליהנות כל השנה ממה שהערים הגדולות מציעות: תעסוקה, כלכלה, נגישות, וגם בידור והנאה כל ימות השנה.

המשימה לצמצם את הפערים האלו אינה נתונה רק למקבלי החלטות, אלא גם לחלקים בחברה הישראלית, ביניהם אנשי ענף היי-טק, שצריכים להירתם חזק יותר לצורך כך, ולצמצום הפערים שבאים לידי ביטוי במציאות שבמרחק שעה נסיעה מכפר האירוויזיון, בשיא החגיגות, מרותקים מאות אלפי תושבים לחדרי ביטחון, וחשופים למתקפות פיסיות ווירטואליות.

עם סיום החגיגות והחזרה לשגרה כדאי שנזכר ברגעים היפים של השבוע הזה, אבל לא נשכח את הרגעים ואת המשימות שצריך להתמודד איתם, ולנו, בענף ההיי-טק יש הרבה מה לתרום.

אגב, מאמר זה נכתב ערב חצי הגמר השני וערב האירוע המרכזי במוצאי שבת. לא יהיה זה מוגזם לומר שהאיומים הגדולים עדיין לפנינו, אם על ידי שיבוש פיסי באמצעות ירי מהדרום או שיבוש באמצעות הדיגיטל, הסייבר וכלי נשק שונים. נקווה שיעבור בשלום.