"בין רוחב ועומק – אנחנו, באוניברסיטת תל אביב, מעדיפים עומק"

"בין רוחב ועומק – אנחנו באוניברסיטת תל אביב מעדיפים עומק", כך אמר פרופ' גדי אריאב, מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב במהלך פאנל שהתקיים במערכת אנשים ומחשבים ועסק בהיערכות האקדמיה לקראת שנת הלימודים הבאה, בנושא הכשרת מהנדסים ומקצועות המחשב. את הפאנל הנחה יהודה קונפורטס, עורך ראשי באנשים ומחשבים

פרופ' אריאב התייחס בכך למודל ה-T שבו משתמשים חלק מעמיתיו, ולפיו בחלק מהתואר הסטודנטים מקבלים הכשרה רוחבית ורק בחלק ממנה נכנסים לעומק בנושא מסוים, או לומדים חוגים דו-מסלוליים.

"באוניברסיטת תל אביב מלמדים גם מדעי המחשב, גם הנדסת תעשייה וניהול ומקצועות הנדסיים נוספים. אליי מגיעים המהנדסים כשהם מגלים שהם צריכים את הניהול כדי להתקדם הלאה. האם נגרם להם נזק בלתי הפיך בשל הכשרה אקדמית או לא? אני עצמי גדלתי בפרקטיקה. יש פה עניין של הכשרת מהנדסים, מנהלים ומורים להנדסה – זה נושא מוזנח. מי מלמד את המורים? הנדסה בתפישה המאוד רומנטית שלנו זה התבוננות בבעיות ובפתרונן", אמר אריאב.

"הדרישה לתואר זו שאלה מעניינת, אם צריך או לא. היה מחקר שבדק ועשה ניתוח של תואר אקדמי, רוב הערך של התואר היה בקבלה לעבודה, ואז כולם דיברו על אלו שנשרו ובכל זאת הצליחו בעסקי הטכנולוגיה – מייקל דל, ביל גייטס, שהתקבלו להרווארד, אבל לא היו צריכים את זה כדי להמשיך הלאה", המשיך ואמר.

"אנחנו, כמי שמכשירים מנהלים בתחומי הטכנולוגיה, מתחבטים בזה המון שנים. בהתחלה לימדנו מנהלי מערכות מידע קטנים, אחרי זה הקמתי בית ספר לניהול היי-טק, סגרנו אותו בסופו של דבר כי המסקנה המכאיבה שלי זה שזה היה צר מדי. הכשרנו אנשים שבאו מכל מיני זרמים, רובם היו מהנדסים לניהול היי-טק, ובעצם הפכנו אותם לנכים. ההתמקדות הצרה בטכנולוגיה הייתה טעות. היום, בגלל הנפוצות של המחשבים, צריך אנשים עם רקעים שונים כגון תכנון, תקשורת, תחומים אמנותיים, כמו מוזיקה. לדוגמה, כל המוזיקאים עוברים עכשיו לתווים ממוחשבים. יש כמות נקודות זכות מוגבלת אם פותחים קורס מוזיקה? על מה מוותרים? לדעתי אזרח העולם צריך להבין את היסודות של מדעי המחשב. רוב הילדים מסתכלים ב-iPhone וחושבים שהם מבינים מערכות מידע, ואין להם מושג ירוק", אמר פרופ' אריאב שהוסיף כי "הניסיונות ליצור חממות באוניברסיטאות מעוררים שאלות".

פרופ' שאול מרקוביץ, סגן דיקן לתואר ראשון בפקולטה למדעי המחשב, הטכניון. צילום: פלי הנמר

פרופ' שאול מרקוביץ, סגן דיקן לתואר ראשון בפקולטה למדעי המחשב בטכניון: "התהליך של ההכשרה הוא תהליך מורכב מאוד, אנחנו בונים שכבות שכבות של ידע וכישורי מחשבה, לבוגר שיכיר את המכונה שקרויה מחשב – המכונה הכי משוכללת שהאדם ברא אי פעם. כדי לדעת להשתמש בה בצורה נכונה צריך להכיר אותה לעומק. 7-8 קורסים בתכניות להכשרת מהנדסים מתחומים אחרים זה לא מספיק לעומק. השכבה השלישית – קורסי יסוד בתחומים שונים כמו גרפיקה, תקשורת, סייבר; והשכבה הרביעית – קורסי התמחות כגון למידה עמוקה, שמלמדים אותם האנשים הכי מומחים בעולם. האוניברסיטאות הטובות בישראל מוציאות את הבוגרים הטובים בעולם כי בארה"ב התכנית מערבת הרבה לימודים כלליים. חברות כמו גוגל ויאהו מבינות שזה התוצר. הבוגרים גם עומדים באתגרים מחשבתיים – קורסים מתמטיים גבוהים מאמנים אותם בשיטת מחשבה אבסטרקטית"

ד"ר הראל מנשרי, ראש תחום סייבר, המכון הטכנולוגי חולון, HIT. צילום: ניב קנטור

ד"ר הראל מנשרי, ראש תחום הסייבר של המכללה האקדמית HIT בחולון: "אחד התפקידים שהמכון לוקח על עצמו, למרות העיסוק במחקר, הוא להכשיר אנשים לתעשייה עם יכולות וידע טכנולוגי. מצד אחד, כל מה שנאמר על לימודי מחשב ברמה הכי גבוהה ולימודי מתמטיקה… אני עובד במשרה מוזרה אני לא עובד של המכון, עצם העובדה שהנשיא שלנו הוא מתמטיקאי, ודווקא בנושא של סייבר יש צורך במעגלי חשיבה. אצלנו עוסקים בהכשרה של אנשים שייקלטו אחר כך בתעשיות, ואנחנו גם רואים את האנשים מגיעים לזה. בסייבר צריך רקע, אבל זה נכון גם בהנדסת טכנולוגיות למידה ממוחשבת. הסטודנטים שלנו עושים פרויקטים עבור רשות המים, עושים עבודה מול תאגידי מים. יש לנו עובדים בצ'ק פוינט".

"בתעשייה יש הרבה מאוד סוגים של תפקידים"

ד"ר רותי גפני, ראשת התכנית לניהול מערכות מידע. בית הספר לניהול וכלכלה של המכללה האקדמית ת"א-יפו. צילום: פלי הנמר

ד"ר רותי גפני, ראשת התכנית למערכות מידע בבית הספר לניהול וכלכלה של המכללה האקדמית ת"א-יפו: "רוב השנים עבדתי בתעשייה ובתעשייה יש הרבה מאוד סוגים של תפקידים. צריך אנשים שיעבדו על האלגוריתמיקה של מנועי חיפוש, או של טיל ששוגר לחלל, אבל בתעשיות ההיי-טק יש הרבה מאוד תפקידים אחרים שצריך עבורם ידע אחר. בחוג למערכות מידע, אנחנו מכשירים אנשים בהרבה מאוד תחומים וגם זה נבנה כפירמידה – קודם כול המתמטיקות והסטטיסטיקות, ואחר כך כל סוגי המקצועות שיש להם דרישה בעולם ההיי-טק. 98 אחוז מהבוגרים עובדים בתעשייה במרחב גדול של חברות. לא כולם חייבים להיות בוגרי מדעי המחשב במדויק.

אנחנו עושים האקטונים משותפים עם מוסדות באירופה ויוצרים צוותים וירטואליים. כל סטודנט יושב במדינה אחרת והם צריכים לעבוד עבודת צוות באנגלית בתחום טכנולוגי. הסטודנטים שלנו הולכים אחר כך לעבוד בחברות רב לאומיות, והם כל הזמן יהיו בקשר בטלפון או בסקייפ עם הרבה עמיתים ברחבי העולם".

פרופ' שמואל וימר, מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן: "עד לפני עשר שנים הייתי מהנדס מהמניין בחברת אינטל, כמו כל מנהל בתעשייה גייסתי, ראיינתי עובדים, הרבה ירידי תעסוקה שאליהם באים נציגי HR של חברות כמו אינטל ויבמ, ומגיעים בוגרים.

מימין: יהודה קונפורטס, עורך ראשי, אנשים ומחשבים; פרופ' שמואל וימר, הפקולטה להנדסה, אוניברסיטת בר אילן. צילום: פלי הנמר

כאשר מדובר בבוגרי ממדעי המחשב והנדסת חשמל אנשי ה-HR מפנים אותם הלאה. אבל אם מגיעים אנשי מתמטיקה, תעשייה וניהול – הם לא מצליחים לעבור את המחסום. תמיד ביקשתי שישלחו אלי אנשים כאלה. אני לא זוכר כשלונות של אנשים. פיזיקאים מתמטיקאים, אנשי תעשייה וניהול, כל אדם צריך חשיבה עצמאית, צריך יוזמה, צריך ביקורת… התכנית הבסיסית שמספקים כל המוסדות האקדמיים במשך שנה וחצי זה מוסיף. המקצועות הספציפיים שמתעסקים בדברים שהם כרגע אופנתיים הם בעיניי חשובים פחות. לחברה שהבוגר יעבוד בה יקח אולי עוד חצי שנה להכניס אותו לתחום המדוייק, אבל ההשקעה שווה.

אין חשיבות אם לוקחים אדם שצריך להתעסק בלמידה עמוקה, אבל לא בא עם רקע בזה. כל מי שיש לו תשתית מדעית יוכל ללמוד. לא כל מהנדס צריך לדעת הכל. היום עובדים בצוותים", סיכם פרופ' וימר.