ההקלות להוט ממחישות את מדיניות העצמת הפער הדיגיטלי

ראש המועצה האזורית הערבה התיכונה, אייל בלום, התלונן אתמול (ב') בשיחה עם אנשים ומחשבים על החלטת שר התקשורת, דודי אמסלם, להקל על הוט בביצוע תנאי הרישיון שלה ולפטור אותה מלחבר את כל יישובי הפריפריה לרשת הכבלים והאינטרנט המהיר שהיא מציעה במרכז הארץ. אמנם, הוט מחויבת לחבר את התושבים באמצעות התשתיות של בזק, במסגרת הסדר שהושג לפני כמה שנים, אבל ראש המועצה טוען כי בערבה התיכונה יש תשתיות בזק ישנות ואין אצלם קליטה סלולרית.

יישובי הערבה התיכונה כוללים חמישה מושבים – חצבה, עין יהב, פארן, עידן וצופר, ושלושה ישובים קהילתיים – ספיר, צוקים ועיר אובות. בסך הכל, על פי נתוני הלמ"ס מ-2017, גרים שם קצת יותר מ-3,000 תושבים. כמובן שתושבי המועצה האזורית הזו אינם היחידים שההקלות הרגולטוריות שהשר אמסלם לתת להוט משפיעה עליהם, והבעיה של העדר פרישת תשתיות תקשורת – ראויות או בכלל לא – של הוט ובזק באזורי הפריפריה אינה ייחודית להם. על פי הערכות לא רשמיות, העדר הפריסה נוגע ב-220 ישובים ויש עוד כמה מאות אלפים ש-"נהנים" משירותים חלקיים בתחום הכבלים והתקשורת.

רואים רק אקסלים – ולא אנשים

אמסלם לא המציא שום דבר חדש, פשוט במשמרת שלו הוא היה צריך לחתום סופית על הפטור שכבר ניתן באפריל 2018 על ידי השר הקודם, איוב קרא. קרא, כמו אמסלם, הסתמך על המלצות ועדה מייעצת שבה יושבים אנשי מקצוע ואנשי כספים, שהאלוהים שלהם הוא תוכנת האקסל והם לא רואים אנשים ממטר.

שר התקשורת הקודם, איוב קרא. צילום: קובי וולף

המאבק בחברות לחייב אותן להגיע לכל נקודה בארץ החל עוד ב-1989, כאשר ניתנו הרישיונות הראשונים לטלוויזיה בכבלים. גם אז החוק חייב אותן להגיע לכל נקודה והן נקנסו, אבל החברות שפעלו אז (תבל, גוונים, ערוצי זהב, מת"ב ועוד – מישהו זוכר? כולן התאחדו להוט) העדיפו לשלם את הקנסות או להפעיל לחץ במסדרונות השלטון הנכונים מאשר להיכנס להשקעות ענק בדרום ובצפון.

העדר אכיפה ופטור מעונש על חריגה מתנאי הרישיון לא מאפשרים לחלק גדול מאותם תושבים בפריפריה ליהנות מאינטרנט במהירות של 500 מגה, שהוט מספקת במרכז הארץ והיא, כמו גם משרד התקשורת, מתהדרים בכך. בנוסף, אותם תושבים לא יוכלו ליהנות ממהפכת הדור החמישי, כאשר היא תגיע לישראל. המשרד אמנם טען בתגובתו שהשר אמסלם פנה לאותה ועדה מייעצת כדי שתמצא דרך לחבר את אותם 220 ישובים שעדיין לא מחוברים להוט, ואף דרש מהחברה לגבות מהם מחירים נמוכים בשירותי התקשורת. אבל כולנו יודעים מה שווה דרישת השר, יהיו כוונותיו הטובות אשר יהיו. מה עוד שמדובר בממשלה זמנית ובשר ממלא מקום.

מכל אלה אנחנו רואים שמונופולי התקשורת חזקים מכל שלטון, גוברים על כל רגולציה, וגם אם קונסים אותם, הם יודעים להתמודד עם זה, כי בפועל זה לא יוצא מכיסם של בעלי המניות אלא מכיסינו אנו.

מכלול שלם של קיפוח

הסיפור של משרד התקשורת והוט הוא חלק ממכלול שלם של קיפוח מכוון, המבוסס על חוסר צדק חלוקתי של משאבים ברחבי ישראל. הוא מאפיין באופן שווה את כל ממשלות ישראל, מאז קום המדינה. עידן האינטרנט יצר ציפיות מוצדקות שהוא ישמש גשר לצמצום הפערים ויאפשר נגישות שווה לשירותים עבור תושבי הפריפריה, כמו במרכז, נגישות ללימודים אקדמיים ולתעסוקה, וחינוך בשדרות ובשלומי כמו ברמת אביב ובכפר שמריהו.

הטכנולוגיה צריכה להיות כלי בידי הממשלה לטובת הפריפריה וצמצום הפערים הדיגיטליים. אלא שנראה שבמקום להעצים את הפריפריה, הוא העצים את הפערים החברתיים והכלכליים. אחד מסממני העידן הטכנולוגי הוא מגמת העיר החכמה, שמאפשרת לתושבים להיות מעורבים בנעשה ברשות המקומית שבה הוא גר ולהשפיע על קבלת החלטות. אבל כיצד אפשר ליישם עיר חכמה ביישוב שהתושבים שלו בקושי יכולים לדבר בטלפון הסלולרי?

השורה התחתונה: הזעקה החברתית של תושבי הערבה התיכונה לא זכתה להד תקשורתי חזק דיו. לתקשורת יש חלק לא מבוטל בהנצחת הפערים החברתיים, כי היא לא מספיק עוסקת בכך, אלא רק במקרים של משבר, הפגנות אלימות או דרישות פוליטיות שמאיימות על שלמות הקואליציה (ולפעמים מוצגות רק לשם האיום). ערב בחירות 2019 ב' היה מצופה מכל המועמדים, ובפרט מאלה שמצהירים שהם הולכים לבחירות על אג'נדה חברתית, להגיב ולדרוש משר התקשורת שיוודא את תיקון העיוות. הסיכוי שזה יקרה זהה לסיכוי שעד הבחירות תהיה רכבת קלה בתל אביב.