האם הלהב"ה צמצמה את הפער הדיגיטלי?

הפער הדיגיטלי הוא תופעה שאנחנו דנים בה רבות בכתבות ובאייטמים החדשותיים באתר זה, אבל היא כמובן לא ייחודית לישראל – ונחקרת רבות בשנים האחרונות. החוקרים מצאו שאחת הדרכים הבולטות להתמודדות עם הפער הדיגיטלי ולצמצומו היא יוזמות של ממשלות להקים מסגרות שונות, שיאפשרו גישה לכלים דיגיטליים בעיקר לאוכלוסיות מוחלשות.

אחת המסגרות שפועלות בישראל על מנת להגיע למטרה החשובה הזאת היא פרויקט להב"ה הממשלתי. מטרתו המוכרזת היא לצמצם את הפער הדיגיטלי על ידי מערך שלם של קורסים והכשרות באזורים שונים בארץ, בעיקר בפריפריה, ששם רבים יותר בני המעמדות המוחלשים ואלה שאין להם נגישות לעולם הדיגיטלי, או שהנגישות שלהם אליו מוגבלת.

הפרויקט זכה לתהודה תקשורתית, אם כי לא תמיד בגלל מה שהוא עושה, כי אם עקב מערכת היחסים המורכבת בין עובדי הפרויקט לממשלה, שהגיעה עד לכתלי בית המשפט. אלא שאם תשוחחו כמעט עם כל המקורבים לפרויקט, תשמעו מהם שהפעילות במרכזים של להב"ה תורמת להעשרת הידע של בני אותן אוכלוסיות ולצמצום הפער הדיגיטלי.

לדברים אלה יש כעת בסיס מחקרי-אקדמי, שעולה ממחקר מקיף שנערך על ידי פרופ' אזי לב און מאוניברסיטת אריאל, בהשתתפות החוקרים ד"ר אסתר בריינין, ד"ר האמה אבו קשק, טניה זילברשטיין, ד"ר נילי שטינפלד וד"ר סיגל נעים. הם בדקו במשך תקופה ארוכה את המאפיינים של האוכלוסיות שמגיעות למרכזי להב"ה ואת ההשפעות שיש ללימודים במרכזים אלה עליהם, ומצאו שהפרויקט השיג את המטרה שלשמה נועד, גם אם במידה מסוימת.

תובנות המחקר

החוקרים כתבו בדו"ח המחקר כי עולות ממנו "כמה מסקנות עיקריות, שמבוססות על סדרה ארוכה של ראיונות שנערכו ב-2016, שאלונים שהועברו למשתתפים לפני תחילת הקורסים ואחריהם. התובנה הראשונה היא שקורסים להכרת המחשב והאינטרנט נתפסים כבעלי השפעה ניכרת על המשתתפים בהם בהקשר של היכרות עם מושגים, יכולת לבצע משימות ותחושת מסוגלות עצמית בשימוש במחשב ובאינטרנט".

פרופ' אזי לב און, אוניברסיטת אריאל. צילום: ניב קנטור

תובנה שנייה שעלתה היא שהמוטיבציה להשתתפות בקורסים היא בעיקר קוגניטיבית, כלומר – רצון ברכישת ידע, ביסוס ידע קיים ורכישת מיומנויות מחשב. התובנה השלישית היא שקיימות ציפיות גבוהות יותר מהקורס, ושיותר ויותר חרדים וערבים מעוניינים להשתתף בו. עורכי המחקר מעירים כי בעת ביצועו, ב-2016, המרכזים בריכוזים החרדיים והערביים היו בין הפעילים ביותר מקרב מרכזי להב"ה ברחבי הארץ. לדברי פרופ' לב און, ההשתתפות הפעילהשל החרדים והערבים היא פועל יוצא של החלטה שלהם עצמם, ולא נעשה מאמץ מיוחד להביא לקורסים דווקא תלמידים ותלמידות ממגזרים אלה. מכאן, אחת ההמלצות של המחקר היא להרחיב את מרכזי להב"ה באזורים שבהם הם מרוכזים.

נתונים נוספים שמצאו החוקרים הם שכ-80% ממשתתפי ומשתתפות הקורסים הם נשים – הן באוכלוסייה היהודית והן בזו הערבית, ושטווח הגילאים של המשתתפים הוא בין 20 ל-70, כאשר הגיל הממוצע בקרב האוכלוסייה היהודית עומד על 50 ובקרב האוכלוסייה הערבית – על 40.

עטד מסקנה שעולה מהמחקר היא גם, בעצם, הרמה להנחתה לדרגים הקובעים: הנבדקים במחקר גילו מיומנות בשימושים הבסיסיים בכל מה שקשור לאינטרנט, אבל עדיין היו מהם כאלה שהראו בלבול בשלבים מעט מתקדמים יותר, ולא ידעו לגלוש הרבה מעבר לחיפוש בגוגל. המסקנה היא שהגיע הזמן שהגורמים שמפעילים את להב"ה יפתחו מסגרות לימודים מתקדמות יותר. בעידן של היום, לא מספיקה מיומנות החיפוש, אלא יש צורך לדעת להתמודד עם ים המידע שמעלות התוצאות ועם הפעולות שאפשר לעשות כדי להפיק מכך תועלת רבה יותר.

השורה התחתונה: מן הראוי שהשרים הרלוונטיים בממשלה הבאה – לרבות שר המדע והטכנולוגיה, שאחראי על פרויקט להב"ה – יתעניינו וילמדו את ממצאי המחקר של פרופ' לב און וצוותו, ויישמו את המסקנות, לטובת צמצום נוסף של הפער הדיגיטלי והקניית הידע לאוכלוסיות נוספות בחברה הישראלית.