Low Code – בין הבטחה למציאות

Low Code – או, בשמו השני, Rapid application development (פיתוח יישומים מהיר) – הוא בין הנושאים המדוברים ביותר בשנה האחרונה בתחום פיתוח התוכנה. תחום זה, על פי האנליסטים, הוערך בארבעה מיליארד דולר ב-2017 וצפוי לגדול ל-27 מיליארד עד 2022. מדובר בתחום די פרוץ, שלא מלווה בהגדרות ברורות. לכן, כאשר בוחנים לעומק את הפתרונות המוצעים בו, יש מספר אבחנות שחשוב להכיר.

ראשית, ההתייחסות הנכונה למילה Low (נמוך) היא בהקשר של כמות – "מעט", מכיוון שפיתוח התוכנה באמצעותו מקצר תהליכים. המונח Low Code מתייחס לאופן השימוש במערכת בה כמות כתיבת הקוד על ידי המפתח היא מעטה, ומרביתה נעשית אוטומטית על ידי המערכת. חשוב להבדיל את ה-Low Code ממערכות No Code, שמוגבלות ביכולתן ובסט הכלים שהן כוללות, ומיועדות לרוב ליצור אפליקציה או לבצע תהליך עסקי מאוד פשוט.

משום שמערכת ה-Low Code יודעת ליצור קוד באופן אוטומטי, על בסיס הגדרות ויזואליות, תוך שהיא מטפלת בשכבות הפיתוח, ניתן באמצעות מערכות Low code מתקדמות ליצור אפליקציות חדשות או להסב אפליקציות ישנות באופן הרבה יותר יעיל ומהיר, שמביא לחיסכון של עד 70% מזמן הפיתוח. מכאן שבאופן טבעי, מערכת זו מצמצמת את עלויות הארגון וממזערת משמעותית את הסיכונים הקיימים בכל פרויקט.

מה מגדיר מערכת Low Code?

כאמור, תחום ה-Low Code די פרוץ בנוגע לכל מה שקשור להגדרות ברורות. חברות רבות, ביניהן כאלה שקיימות עשרות שנים בשוק עם אותו מוצר, מגדירות כעת את המוצר שלהן כמוצר Low Code. ההבדל בין מערכת Low Code לפתרונות אחרים הוא מגוון השירותים שנותנת הפלטפורמה, רמת הגמישות שלה וייעודה.

לדוגמה, מערכות BPM או Workflow מספקות מזה שנים ממשק ויזואלי לניהול התהליכים. כיום, מערכות אלה קוראות לעצמן Low Code, על אף שהן ייעודיות לצורך ספציפי בלבד ולמעשה מהוות פתרון חלקי בתחום. מערכות Low Code מלאות הן פלטפורמות המאפשרות פיתוח של כל מערכת באשר היא, ללא מגבלות הנובעות מסוג המערכת והמיומנות הנדרשת להפעילה.

יתרונות מערכות ה-Low Code

מערכות Low Code מתקדמות פועלות על גבי ממשק דקלרטיבי (ויזואלי), בו ניתן להגדיר את מבנה הנתונים, ממשקים למערכות חיצוניות, תהליכים עסקיים, לוגיקה עסקית, ניהול סביבות עבודה ועוד. היות וגם בניית המסך וגם הגדרת הלוגיקה העסקית, בין אם בשכבת ממשק המשתמש או בשכבת השרת, מתבצעות באופן דקלרטיבי, מטבע הדברים, כל מפתח שעובד עם המערכת הופך להיות מפתח Full stack ומסוגל ליצור אתרים ואפליקציות מובייל במקביל. מעבר לכך, היות והלוגיקה, התהליכים ומבנה הנתונים נגישים בצורה ויזואלית, קל למפתח להשתלב בפרויקט חדש כאשר אין לו צורך "ללמוד את הקוד". הדבר מאפשר ניוד מפתחים בין פרויקטים וביצוע הרבה יותר רחב של משימות על ידי אותו מפתח בכל פרויקט. כמו כן, במערכות המתקדמות פעולות ניהול סביבות, ניהול גרסאות, CI/CD, לוגים ו-Audit מבוצעות באופן מובנה – יכולת שחוסכת משאבים רבים לארגון.

כל היכולות הללו מביאות לשימוש יעיל במשאב האנושי, חיסכון גדול בזמני פיתוח ויצירת הרבה יותר אפליקציות בהרבה פחות זמן, כך שגוף הפיתוח יכול לענות לדרישות הארגון בקצב מהיר.

אחד היתרונות הבולטים במערכות אלו, ובעיקר במתקדמות שבהן, הוא המודרניזציה שלהן. היות ותפיסת פיתוח זו תומכת בפיתוח אג'ילי, מחיר ה-"טעות" או ה-"שינוי" במערכת נמוך מאוד ומתאים לפיתוח מערכות שאין להן אפיון מלא, כמו מערכות לגאסי ישנות.

כיצד בוחרים פלטפורמה?

כאשר ארגון צריך פתרון נקודתי לצורך מאוד מוגבל, עומד לרשותו מגוון רחב של אפשרויות בשוק – החל ממערכות Low Code לפיתוח אפליקציות מובייל קטנות ועד למערכות לניהול תהליכים או אפליקציות ארגוניות קטנות. עם זאת, כאשר ארגון בוחן כניסה לתחום באופן מהותי (גם אם עתידי), חשוב שהמערכת שתיבחר לא תגביל אותו לצורך ספציפי, מכיוון שבמקרה כזה ימצא את עצמו הארגון שוב עם ריבוי מערכות, כאשר כל מערכת מתופעלת על ידי עובד ייעודי אחר.

בעת בחירת המערכת יש לבחון האם היא מספקת פתרון רחב מספיק, שכולל ניהול וחיבור למסדי נתונים חיצוניים, ניהול אינטגרציות, ניהול תהליכים, כתיבה לוגיקה עסקית, ניהול סביבות עבודה וכדומה. הבחירה בפלטפורמה שאינה מגבילה צריכה להתבצע תוך וידוא שבכל עת עומדת לרשות המתכנת האפשרות להוסיף קוד משלו לפיתוח, ושניתן להחליף רכיבים במערכת ברכיבים הקיימים בארגון. כמו כן, יש לוודא שהמערכת לא מגבילה את ממשק המשתמש או מפתחת תלות מסוימת ביצרן.

הכותב הוא מנהל מטריקס דיגיטל.