פייסבוק לייב: כמו אשכול ובגין – רק בטכנולוגיה חדשה

כבר כשהייתי נער צעיר בחולון גיליתי עניין רב בפוליטיקה. אני זוכר את עצמי נוסע באוטובוס לבת ים לנאום בחירות של מנחם בגין והולך לבית יד לבנים לשמוע נאום בחירות של פוליטיקאי ממפלגה אחרת. הייתי סקרן ואהבתי פוליטיקה. כנראה שנדבקתי מהמחנכת שלי בבית הספר היסודי, שהייתה חברת מועצת העיר וחברת מרכז מפא"י של אז.

ההבדלים בין אז לבין היום הם בעיקר טכניים, לא מהותיים. גם בימים ההם הפוליטיקאים לא אמרו את האמת וגם לפני כמה עשורים הם השמיצו ולעגו ליריבים הפוליטיים. ההבדל המרכזי הוא האמצעים. אז, כנער, נאלצתי לכתת את רגליי כדי להאזין ולראות את הפוליטיקאים, וכיום הם באים אליי.

אחד האמצעים המקובלים בימינו הוא שידור חי בפייסבוק. תכל'ס, זוהי מדיה פשוטה: מצלמה בודדת מול הפוליטיקאי, הוא מדבר אל האומה והצופים צופים, מגיבים ומסמנים לייקים. נחמד. לקראת כתיבת דברים אלה הסתכלתי קצת יותר לעומק בשידורים החיים של חלק מהמועמדים. אלה נמצאים באוויר גם אחרי שהשידור הסתיים בפועל, ואין ממש הבדל בין אם צופים בהם בלייב או בהקלטה.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו (לא בפייסבוק לייב). צילום: רומן ינושבסקי, BigStock

בעיניי, היחיד שממש עושה שימוש קלאסי במדיה הזאת הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו. האיש נלחם, ונלחם חזק. בכל יום או יומיים הוא עורך שידור חי בפייסבוק, בוחר נושא, מדבר עליו ועונה על שאלות צופים. הוא מנצל היטב את היתרון הגלום במדיה הזאת, שמאפשר לו לדבר ללא הפרעה, במיוחד לבייס שלו. הוא לא מוגבל, אף על פי שכדאי שהדברים יהיו קצרים -חמש דקות לכל היותר, ואז לעבור לענות לשאלות הצופים בשידור חי.

לכל פוליטיקאי משופשף אין בעיה להעביר מסרים דרך השידור החי, ודרך השאלות מהצופים והתשובות עליהן. אגב, אין חשש משאלות מכפישות, שכן את השאלות מקריא אחד מאנשיו של נתניהו, והוא בוחר, מתוך מבחר השאלות שהצופים שולחים אליו, את אלה שיש להן תשובה מוכנה מראש.

אל מול השאלות המוכנות, כאמור, מראש, אחת הסכנות במדיום הזה היא תגובות שליליות. בעיניי זו אינה מגרעת, שהרי גם לפוסטים רגילים יש תגובות קשות ומכפישות. ובכלל, כ-90% מהתגובות הן תגובות מפרגנות, מעודדות ואפילו אוהבות.

לסיכום חלקו של נתניהו בטור זה, אומר שהוא אדם מעניין לצפייה ומעורר הזדהות – בין אם בפייסבוק לייב, בסרטוני הקמפיין או בפעמים הנדירות שבהן הוא מתראיין לטלוויזיה. לכן, ועקב היותו ראש הממשלה, אין פלא שהוא מגיע למספרים מאוד גבוהים של צפייה בכל שידור פייסבוקי שלו, עד כדי 100 אלף איש.

מה עם הפוליטיקאים האחרים?

מי שמחקה אותו היא איילת שקד. הפרינציפ דומה גם אצלה: היא מדברת על נושא מסוים ואחר כך עונה על שאלות. שקד עושה את זה טוב, בזכות העובדה שהיא פוליטיקאית מצוינת ומיומנת. היא כמובן שואבת פחות קהל מנתניהו, אבל מבחינתה, לדעתי, גם 20 אלף איש זה לא רע.

מנהיג מהימים שבהם עוד לא היה פייסבוק לייב. מנחם בגין. צילום: מתוך ויקיפדיה

חלק אחר של הפוליטיקאים, כמו בני גנץ ואביגדור ליברמן, עושים שידורים חיים מעט עצלים. למה הכוונה? הם משדרים ברשת החברתית אירועים שבהם הם מופיעים בלאו הכי ולא עושים שידור חי ספיישל. ליברמן מופיע בחוג בית בהוד השרון או בשבת תרבות בכפר סבא – ומעביר זאת בלייב בפייסבוק. גנץ נוהג לרוב באותה הטכניקה: שידורים חיים מכנס הרצליה ומבימות נוספות שעליהן הוא עולה. בעיניי זה לא רע, אבל זה לא מצוין. יש משהו יותר מעניין כאשר הצופה מרגיש שהפוליטיקאי מדבר ישירות אליו, וגם הוא יכול להשתתף בשיח, לשאול שאלות ולצפות בשאלות של צופים אחרים. בכך, הצופה מרגיש שהוא נוכח בהפקה פרטית, שנועדה רק לו. יש בשידור החי בפייסבוק של דברים שהפוליטיקאי אומר במיוחד למדיום הזה מין אינטימיות מסוימת, שיוצרת קירבה עם הפוליטיקאי.

בסך הכל, נראה לי שהמדיום הזה – פייסבוק לייב – עוד לא ממש תפס את ליבם ועיניהם של מנהלי הקמפיינים, ובעיניי זה חבל. אני מאמין בצורת התקשורת הזו, שבה הפוליטיקאי מדבר ישירות אל העם בשידור חי. כמו אז, בחולון, בהיותי נער, רק יותר קרוב ובנוחות של סלון הבית.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי, שותף במשרד רימון-כהן, שמתמחה ביחסי ציבור לחברות היי-טק וחברות כלכליות, באסטרטגיה ובניהול משברים.