בעקבות פסיקת בג"צ: "ודאות מסחרית" או הדגשת פערי הכוחות במשק?

חוק הפטנטים קובע, כי עובד מחויב להודיע למעבידו על דבר קיום כל המצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, וזאת סמוך ככל האפשר לאחר המצאתה. בנוסף, החוק קובע, כי זכויות הקניין הרוחני בהמצאה שעובד הגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו שייכות למעסיקו, אלא אם נקבע אחרת בין הצדדים. עובד אשר פיתח המצאת שירות זכאי, מכוח החוק לפנות לוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים ברשות הפטנטים שתחליט בנוגע לתמורה בעד המצאת השירות שפיתח (וזאת רק אם אין הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה כאמור ובאיזו מידה ובאילו תנאים). אבל החוק אינו מתייחס לשאלה מהו המועד המאוחר ביותר שבו רשאי עובד לפנות לוועדה זו על מנת לדרוש ממעסיקו תמורה כאמור, ועד כה לא נקבעה הלכה ברורה בעניין זה.

לאחרונה, קבע לראשונה בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, כי מועד הולדת עילת התביעה של עובד לקבלת פיצויים ותמלוגים הינו מועד הודעת העובד על דבר קיום ההמצאה, וממועד זה יחל מרוץ ההתיישנות. בג"ץ דחה את העמדה שלפיה מרוץ ההתיישנות נפתח במועד סיום העסקתו של העובד או ביום שבו נתגלע סכסוך בין העובד לבין מעסיקו בשאלת התמלוגים.

פסיקת בג"ץ מחדדת את הצורך בוודאות משפטית ומסחרית בכל הקשור לסוגיית זכותם של עובדים לתמורה בגין המצאות שירות. סוגיה זו רלוונטית לחברות רבות, שמפותח בהן קניין רוחני על ידי עובדי החברה, ואף למשקיעים ולרוכשים של חברות, שכן קיימת חשיפה כי אותם עובדים ידרשו סכומי עתק בגין ההמצאות שפיתחו עבור מעסיקיהם ולעתים אף שנים רבות לאחר שפיתחו המצאות אלו. לפיכך נדרשת ודאות משפטית באשר לתקופה שבה יכולים העובדים להעלאות טענות כנגד המעסיק ביחס לזכותם לקבלת תמורה.

נראה כי אינטרס הוודאות אכן הוביל את בג"ץ בבואו לפסוק בנושא שנידון בפניו. בג"ץ התייחס בפסיקתו לחשש, כי קבלת העמדה שלפיה מרוץ ההתיישנות נפתח ביום סיום העסקתו של העובד או ביום שבו נתגלע סכסוך בין העובד לבין מעסיקו בשאלת התמלוגים יתמרץ את העובדים לשקוט על שמריהם ולדחות את העלאת דרישתם לתמלוגים. דבר זה יחייב מעסיקים להקצות משאבים לשמירה על ראיות למשך שנים רבות ויפגע בוודאות המסחרית שלהם ובהערכת החשיפות המשפטיות שלהם.

אין ספק, כי קיים צורך לאזן בין זכות העובד לקבלת תמלוגים לבין זכותו של המעסיק לשמור על ודאות מסחרית. לגישתנו, פסיקת בג"ץ, בצירוף הזכות הקבועה בחוק הפטנטים, המאפשרת לוועדה לחזור ולדון בשנית בהכרעה שפסקה בה בעבר, יוצרת את האיזון הרצוי בין זכויות אלו. ככל שעובדים יהיו מודעים לכך, שהתקופה שבמהלה הם יכולים להעלות טענות בעניין זה מוגבלת לשבע שנים מהמועד שבו הודיעו למעסיק על פיתוח ההמצאה, העובדים יוכלו לפעול במהלך תקופה זו למימוש זכותם זו, תוך שיהיה בפני המעסיק כל המידע הנדרש לו על מנת להביע את עמדתו ביחס לטענה כאמור, והכל תוך האפשרות לפנות לוועדה בשנית ככל שהנסיבות ישתנו (דבר שנותן מענה מסוים לחוסר היכולת לאמוד בשלב הראשוני את הפוטנציאל המסחרי של ההמצאות). אין ספק, שהחלטת בג"ץ מהווה פסע בשביל הוודאות. עם זאת, לגישתנו יש צורך בהסדרה חקיקתית ברורה בנושא זה.

הכותבת היא שותפה ומנהלת את מחלקת קניין רוחני ופרטיות במשרד GKH ועו"ד מעין פוגוזליץ לסרי, עו"ד במחלקה.