האם השב"כ ימשיך לעקוב אחרינו גם אחרי הקורונה?

13 בכירים בקהילה המשפטית כתבו מכתב לשר המשפטים היוצא, אמיר אוחנה, ובו התריעו על חשש של פגיעה מתמשכת בפרטיות בעקבות כוונת הממשלה לחוקק חוקי חירום, שעלולים לפגוע בעקרון הפרטיות באופן בלתי הפיך.

המכתב הזה הוא בהמשך לשורה של דיונים ופעולות מחאה שנערכו באחרונה, שדנו בשימוש שהממשלה עושה בתוכנות שנמצאות ברשות השב"כ כדי לאכוף את תקנות הקורונה. בינתיים הנושא נמצא בהקפאה, לאחר שאוחנה החליט שלא להגיש בינתיים הצעת חוק שנועדה לאפשר לשב"כ את המשך ביצוע האיכון הסלולרי של האזרחים מבודדי הקורונה – בתיאום עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, גבי אשכנזי. מאחר שתוקפו של הצו שאפשר את האיכון עומד לפוג, השניים הסכימו כי ההקפאה תיכנס לתוקף הלילה (בין ד' ל-ה') בחצות.

ההחלטה של אוחנה היא ההתפתחות האחרונה בנושא, אולם בשבוע שעבר נערך דיון ראשון בבג"ץ בעקבות ארבע עתירות, שדרשו להוציא צו מניעה לממשלה נגד המשך התקנות, המאפשרות לשב"כ לעקוב אחר אזרחים. הדיון צולם בשידור חי, בפעם הראשונה, כחלק מפיילוט שהוחלט עליו, ובמסגרתו דיונים נבחרים יועברו בשידור חי.

בדיון אמרה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, כי העתירה בנושא הפעלת השב"כ צריכה להיות נדונה בהקשר של האם יש צורך באמצעים למעקב אחר אזרחים לאור תקופת החירום שאנו נמצאים בה, והשאלה השנייה היא האם הכלים שבחרה הממשלה הם הכלים הנכונים, כלומר שימוש במערכות של השב"כ שבשגרה משמשות למאבק בטרור ולשמירה על ביטחון אזרחי המדינה.

זמן קצר לאחר הדיון בבג"ץ הונחו על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק, שלפיהן הממשלה מסמיכה את המשטרה לקבל את הנתונים מהשב"כ, כתיקון לחקיקה ראשית. זו הסיבה שבג"ץ לא נתן פסיקה בדיון ודחה אותה למועד אחר. הדיון בכנסת שנערך באותו יום כלל נאומים של שורה של חברי כנסת, בעיקר מהרשימה המשותפת, ממרץ ומכחול לבן, שטענו כי החקיקה הזאת מיותרת ומסוכנת. גם בדיון בבג"ץ וגם בכנסת ציינו הדוברים, כי יש היום כלים אזרחיים לא מעטים, המאפשרים מעקב אחר אנשים, בעיקר על ידי חברות עסקיות שרוצות לנטר לקוחות וניתן להשתמש בהם. הדוברים הסבירו, כי ההבדל בין הכלים האלו הוא, שהמידע שמצוי בידי אותן חברות אזרחיות נתון לפיקוח ושקוף, והן מוגבלות ביכולתן לעשות בו שימוש. הבעיה העיקרית בשימוש בתוכנות של השב"כ היא הסודיות האופפת את תהליך שמירת המידע ושימושים נוספים שנעשים בו.

לקראת הדיון בבג"ץ העביר המכון הישראלי לדמוקרטיה חוות דעת וסקירה השוואתית ובה שורת המלצות להגנה על הפרטיות בשלב הבא של מגיפת הקורונה. כותבות חוות הדעת, ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר ועו"ד רחל ארידור הרשקוביץ, מציינות, כי "אין לאפשר מציאות, שבה מדינת ישראל נוקטת בצעדים הקיצוניים ביותר מכל הדמוקרטיות: בקצה האחד, מדינות האיחוד האירופי, בריטניה וארצות הברית מבצעות מעקב בהסכמת נושא המידע או באופן מותמם; בתווך, הדמוקרטיות האסיאתיות (טאייוון ודרום קוריאה), המאפשרות מעקב אישי בכפייה אך מעבירות המידע לרשויות הבריאות; ואילו בקצה האחר ממוקמת ישראל, המבצעת מעקב על ידי השב"כ והמשטרה, והשלב הבא שעל הפרק מעורבות הצבא; ובקצה השני – סין שבה קיים מעקב חודרני גם בימי שגרה".

המכון מביא לדוגמה את אפליקציית המגן של משרד הבריאות, שעושה למעשה עבודה דומה לזו של השב"כ, אולי ברמת מיומנות פחותה, מן הסתם, אבל האפליקציה אינה שומרת מידע ואינה מעבירה אותו לאף גורם, כך שהיא אינה פוגעת בפרטיות.

הדיון בסוגיה זו רחב יותר וקשור לסוגיה של יחסי האמון בין האזרחים במדינה לבין הרשות, הממשלה. היחסים האלו עומדים במבחן דווקא בשעת חירום, כי אז יש לממשלות שליטות לגיטימציה לכאורה לחוקק תקנות שפוגעות בצורה זו או אחרת בפרטיות, בחופש הביטוי שלנו ובחופש התנועה. ההתנגדות הרחבה לשימוש בשב"כ אינה נובעת מבעיית אמון בשב"כ, אלא במי שעושה בו שימוש.

הטענה של הממשלה כי המידע שהשב"כ אוסף ומעביר למשטרה נשמר בקפדנות וחשוף רק למורשים זוכה לחוסר אמון מוחלט מהציבור. הסיבה לכך קשורה בדיון אחר, שיעסוק בלקחי משבר הקורונה ודרך ניהולו על ידי הגורמים השונים.

שורה תחתונה: הקורונה יצרה מציאות חדשה בהרבה מאוד תחומים. היא גם הגדירה כנראה מחדש את המושג של פרטיות ושל החוקים במדינה דמוקרטית. החברה האזרחית חייבת לעמוד על המשמר ולהקפיד, שהשימוש בטכנולוגיה, שהיא תוצר של אומת החדשנות, לא יתהפך עלינו ויחבר אותנו עם מדינות שאף אחד לא היה רוצה לחיות בהן. בקיצור, צריך לפקוח עין.