איך ייראה העולם העסקי ביום שאחרי?

המשבר הגדול שפוקד אותנו מלמד עובדים ומעסיקים עד כמה מארג היחסים ביניהם הוא שביר. רגע אחד כולם עסוקים ורובנו מרוויחים, וברגע שני קרוב לרבע מציבור השכירים כבר לא עובד וחותם אבטלה בלשכה, בזמן שחברות נכנסות להדממה זו אחר זו. אך מגיע רגע שבו צריך להפסיק לדוש במצב הקיים, ומנכל"ים רבים מהרהרים כבר כעת על היום שאחרי. איך נצא מהמשבר? אילו שווקים ייחלשו ואילו יתחזקו? כיצד ייראה המבנה העסקי החדש שייווצר? איך ישתנה המבנה הפנימי של החברות? איך נתכונן למשבר הבא, שכמובן יגיע?

במהלך המשבר הקיים עבדנו רובנו מהבית. עבודה מהבית היתה מזה שנים נושא לדיונים ארוכים ותיאורטיים ברובם. מצד אחד יש יתרונות שמייצרת עבודה מהסוג הזה: חיסכון בזמן נסיעה בפקקים אל העבודה, עבודה מהבית דורשת הרבה פחות שטחי משרד, ולכאורה האמצעים הדיגיטליים מאפשרים לנו להיות שותפים לכל שיחה וישיבה.

מול יתרונות אלה, יש גם לא מעט חסרונות: בידוד חברתי, ניגודים שנוצרים בקשר שבין העבודה ושילובה עם חיי המשפחה בבית, חוסר באמצעים שונים שנוגעים למהלך התקין של העבודה וגם ירידה ביכולות העובדים שניזונות מעבודת צוות.

המשבר האחרון הראה למנכ"לים שזה אפשרי, לפחות בחלקו, לנהל חברה מבוזרת ואפילו להצליח בכך. התוצאה המתבקשת היא, שביום שאחרי יצמצמו המנכל"ים את הדרישה לנוכחות יומיומית במשרד. בכך הם צפויים לשחרר שטחי נדל"ן משרדי, מה שיגרום לירידה במחיריי הנדל"ן.

עובדים רבים לא יחזרו לעבודה לאחר המשבר גם משום שהמעבידים גילו, שהחברה מתפקדת טוב בלעדיהם וגם מאחר שחלק מהעובדים יחפשו עבודות חדשות שלא מצריכות הרבה טיסות או התקהלות, זאת מתוך הנחה, שהקורונה הבאה בדרך. חלק מהעובדים גם גילו, שאפשר לעבוד מהבית כעצמאים ולהרוויח כסף תוך שמירה על קרבה למשפחה. ירידה זו בעובדים תגרום להחזרה מסיבית של מכוניות לחברות הליסינג, שמצידן ימהרו למכור אותן ויורידו בכך את מחירי המכוניות המשומשות. עניין זה ישפיע על כל אחד ואחת מאיתנו.

מחלקות השיווק בכל החברות עושות כיום "חישוב מסלול מחדש". האם תערוכות שבוטלו יחזרו? האם ענף התערוכות הבינלאומי יחזור לאן שהיה ערב המשבר? עם יד על הלב, מי מכם בטוח שירצה לטוס לתערוכה בחו"ל ולהצטופף עם עשרות אלפי אנשים מכל העולם? כיצד ייראו הכנסים הבאים? נסיעות עם קבוצות של לקוחות למפעלים ומרכזי מו"פ? שוקי הייצוא משתנים, חברות שהיו מבוססות רק על שוק אחד (לדוגמה ארה"ב) נפגעות כעת יותר מחברות שידעו לייצר פעילות גלובלית, גם אם פחות רווחית, ביותר מדינות ברחבי העולם.

יש עוד השלכות מיידיות שנתקלנו בהן בשבועות האחרונים. אנשי הלוגיסטיקה נדהמו לראות עד כמה מהר נחסמו דרכי האספקה. מפעלי ייצור נסגרו זה אחר זה ברחבי העולם. נרשם חוסר במכולות, וראינו גם נמלים משותקים. האם לחפש מוצרים וציוד בסין הייתה טעות? נראה שכן. במשך שנים נהגנו כולנו לחפש תמיד את הזול יותר בחו"ל, ובכך סגרנו בישראל מפעל אחרי מפעל.

בראש חוצות הצהירו שרים שאנחנו יכולים להיות מדינת שירות ולא ייצור, ואם ייצור אז יש היי-טק, ענף שמתאפיין בכמה משרדים קטנים שמייצרים למשק הרבה כסף. שכחנו שחברות היי-טק רבות מייצרות דברים שמשפרים את חיינו, אך אינם קיומיים. התעשיה המסורתית והחקלאות, לעומת זאת, מייצרות דברים קיומיים (כמו נייר טואלט, חלב). האם הפנמנו שצריך לשמר תעשייה מקומית? שצריך לתת לה הזמנות גם אם היא קצת יקרה יותר? האם יש לנו ספקים נוספים לכל פריט והם מפוזרים בעולם?

לסיכום, אני רואה ביום שאחרי יותר הזדמנויות מסיכונים. תקופת ארגון מחדש שבה אבני היסוד יתעצבו למבנה חזק יותר. חברות עסקיות שידעו למנף הזדמנות זאת יובילו את הכלכלה שלאחר המשבר.

הכותב הוא מנכ"ל איטון ישראל.