ההיי-טק נכנס מתחת לאלונקה

ככל שמתמשך והולך משבר הקורונה, אנו עדים למגמה המתרחבת של ערבות הדדית שקיימת במגזר העסקי, כאשר ענף ההיי-טק הוא אחד הבולטים בו. השבוע שמחנו לדווח על חברות וארגונים שהתגייסו למאבק בקורונה ותרמו ציוד, מזון, כספים וסיוע בדרכים שונות למגזרים שונים בארץ. בראש ובראשונה היו בתי החולים וכל המוסדות הרפואיים, שקיבלו תרומות מחברות היי-טק גדולות שמוכרות לציבור הרחב. חברות אחרות העדיפו לסייע בנושאים לוגיסטיים, כמו, למשל, מזון וארוחות חמות לצוותים הרפואיים. דיווחנו על פעולות של סיוע וחיבוק לקשישים בבתי אבות, שנשארו חשופים לבדם לפגעי המחלה ונותקו ממשפחתם וסביבתם הקרובה, עד לפני כמה ימים.

ההתגייסות של ההיי-טק אינה ייחודית לתקופת הקורונה. התרומה לקהילה הפכה להיות חלק מהדי-אן-איי של כל חברת היי-טק שמכבדת את עצמה, בוודאי אם היא גלובלית. בישראל התרומה לקהילה נמדדת בכמה אופנים. אחד מהם הוא מדד שנתי של ארגון מעלה, שבודק את היקף התרומות של חברות טכנולוגיות לחברה. המדד האחרון שפורסם מתייחס ל-2018, ושם אנחנו רואים שחברות היי-טק, כולל חברות IT ציבוריות, מדווחות כי הפרישו בין רבע לחצי אחוז מהרווחים לטובת הקהילה. יש חברות אחרות, חלקן פרטיות, שתורמות באמצעות פעילות התנדבותית של עובדיה בקהילה, כגון לימוד מדעים, אירוח בני נוער במרכזי פיתוח, עובדים שמתנדבים במוסדות קהילה שונים, כמו מתנ"סים, בתי ספר ועוד.

סקר שערכה אנשים ומחשבים באפריל בשנה שעברה בקרב כמה מאות חברות היי-טק העלה, שמרבית החברות מקיימות פעילות רצופה וקבועה בפרויקטים שונים.

בתקופות משבר היקף הפעלות ההתנדבותית מקבל תאוצה גדולה. פעולות רבות של החברות נכנסות לוואקום במקומות שהמדינה לא נותנת מענה, למגזרים ולתחומים שהמדינה פשוט שכחה אותם. במשבר הנוכחי מגזר הבריאות הוא החזית שבה נערכה המלחמה בקורונה. גם כאן חברות ההיי-טק התגייסנו מהר מאוד כדי לספק לרופאים ולעובדים את הדברים הבסיסיים שהיו אמורים להיות כלי העבודה של הרופאים, שלא לדבר על ציוד מגן בסיסי ומסיכות. הערבות ההדדית פורצת לה מיד עם פרוץ המשברים. את הוויכוחים, המסקנות והשאלות משאירים לשש אחרי המלחמה, וטוב שכך.

איך פרויקט מחשב לכל מורה הציל את הלמידה המקוונת

אתמול נערך בירוחם טקס הענקת מחשבים ל-76 מורים ומורות בעיר ירוחם במסגרת פרויקט ארגז כלים לכל מורה, שמובילה קרן אתנה. כמה עובדות הפכו את הטקס הזה למיוחד. הראשונה – שבראשונה הוא לא נערך באופן פיזי, מסיבות מובנות, ו-100 המורים המורות והאורחים ישבו כל אחד בביתו. העובדה השנייה היא, שזו הייתה מעין סגירת מעגל. המחשבים הראשונים שקרן אתנה חילקה בפרויקט לפני 14 שנה היו בעיר ירוחם. זה היה בזכות ראש העיר הנמרץ דאז, עמרם מצנע, שפגש את אורי בן ארי, יזם הפרויקט ונשיא הקרן, ושמע ממנו על הרעיון. לא היו לו הרבה קונים באותה תקופה. מצנע התלהב והודיע לבן ארי: אנחנו נהיה הראשונים. מאז הכל כבר היסטוריה.

אבל לטקס אתמול הייתה משמעות סמלית נוספת, שהוצגה על ידי הדוברים הרבים שהשתתפו בו: הלמידה מרחוק, שמסעירה כיום את הציבור ומעוררת דיונים בעד ונגד, מתבססת בין היתר על אותם 26 אלף מחשבים שחולקן עד היום למורים ב-160 יישובים ברחבי הארץ במסגרת הפרויקט. המחשבים ניתנים למורים ככלי עבודה, וסביב זה הם עברו הכשרות של יותר מ-120 שעות, המעניקות להם מיומנות מחשב.

הרבה נכתב על השינוי שאותם מחשבים חוללו בבתי הספר שהצטרפו לפרויקט, אך את הפירות האמיתיים שלו רואים כעת במשבר הקורונה. כל הדוברים בטקס אתמול הסכימו, שללא אותם עשרות אלפי מחשבים שהוענקו למורים, ספק אם משרד החינוך יכול היה לקיים את הלמידה מרחוק בהיקפים שהיא נעשית כיום. מורים הם גם הורים לילדים, ומן הסתם אין להם יותר משני מחשבים בבית. הצורך במחשב של המורה הפך להיות קריטי. התקווה היא, שאחרי הקורונה הפרויקט שאורי בן ארי מוביל 14 שנה, תוך התמודדות עם אינסוף אתגרים, יקבל הכרה ממלכתית, ייהנה מתקציבים ויאיץ את תהליך ההצטיידות של מורים בכלי הבסיסי ביותר שכל מזכירה לא מתחילה לעבוד בלעדיו – מחשב נייד.

גם העיתוי של הטקס היה חשוב. יומיים קודם התארחה היו"רית של הסתדרות המורים באולפן חדשות 12 לראיון עם יונית לוי וקרן מרציאנו. אפשר להגדיר את מה שקרה שם בכל מיני הגדרות. ראיון עיתונאי זה לא היה. השתלחות מילולית אלימה של המראיינות, שסגנונה ודבריה של יפה בן דוד לא מצאו חן בעיניהן. זה היה עוד שלב בקמפיין המכוער שהממשלה מנהלת נגד ציבור המורים במסגרת מו"מ על שכר ותנאי עבודה. ואם רציתם לדעת: אף צוות צילום של חדשות 12 לא היה בירוחם כדי לצלם את המורים שמקבלים מחשבים ומספרים איך הם עובדים מהבית. למה לקלקל עם עובדות?