מצעד הגאווה של מנכ"לי ההיי-טק

יש לענף ההיי-טק הרבה דברים להתגאות בהם: חברות חדשניות, סטארט-אפים מגניבים, אקזיטים ובעיקר טכנולוגיות שמסייעות לארגונים, משפרות את החיים של רבים מאתנו ומסבות לנו הרבה עניין והנאה. יש לו גם צדדים שליליים, ולא מעט, אבל זה נושא למאמר אחר.

הפעם אני מבקש להאיר את הזרקור על תחום בולט נוסף שמהווה מקור גאווה לתעשיית ההיי-טק העולמית ולעומדים בראשה: התמיכה בזכויות אדם ובמגוון – בענף עצמו ואולי אפילו יותר חשוב, מחוץ לו. השבוע, הדבר בלט במיוחד בהתגייסות של המנכ"לים של החברות הבולטות בתעשייה להבעת זעזוע מהרצח של ג'ורג' פלויד השחור על ידי שוטר לבן במיניאפוליס, ובעיקר לתמיכה במאבק של הקהילה האפרו-אמריקנית בארצות הברית נגד גזענות ובעד שוויון. טים קוק מאפל, סאטיה נאדלה ממיקרוסופט, אנטוניו נרי מ-HPE, ארווינד קרישנה מיבמ ועוד מנכ"לים רבים הביעו את דעתם בנושא באופן פומבי וזכו להדים רבים.

נקודה שחורה בלבן הזה היא פייסבוק. דווקא הרשת החברתית הפופולרית בעולם, שבמשך השנה מתגאה במדיניות השוויונית שלה כלפי עובדים ותומכת ביוזמות חברתיות (מיזם Internet.org להפצת האינטרנט באזורים נחשלים הוא שלה), ישבה על הגדר, או, יותר נכון, ניסתה להיות בסדר עם כולם: מצד אחד היא הצטרפה להבעת ההזדהות של ענקיות האינטרנט עם המחאה והפכה את הלוגו שלה לשחור, ליום אחד, אבל מהצד השני היא סירבה לעשות את מה שטוויטר עשתה ולסמן פוסטים גזעניים של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, או להסיר אותם. אלא שלא כולם ראו את זה כ-"בסדר", ובמיוחד לא עובדים ואף בכירים בחברה, שפצחו בסמי מרד נגד ההחלטה של מארק צוקרברג שלא לפעול נגד הגזענות של היושב בבית הלבן.

ענקיות הטק – גם בעד נשים, להט"בים ועוד

המאבק הנוכחי בארצות הברית הוא לא היחיד שענקיות ההיי-טק מתגייסות אליו: בישראל וברחבי העולם, מרבית החברות הבולטות בתעשייה מביעות תמיכה במאבק של קהילת הלהט"ב לשוויון. אצל חלקן זה בעיקר ברמה ההצהרתית, אבל רבות אחרות פועלות: תורמות לארגונים להט"ביים, משתתפות במאבקים גאים, כולל בארץ, ומפעילות משאיות במצעדי גאווה. היחס החיובי ללהט"בים בולט גם בחברות הללו פנימה: ברבות מהן יש ארגונים של עובדיהן הגאים וכמה אף נותנות מענק לעובדים הגייז שלהן שנמצאים בתהליך פונדקאות או רוצים להתחיל אחד כזה.

באותו הקשר יש לציין את התמיכה הבלתי מסויגת של ענקיות הטק בתנועת ה-MeToo#. אמנם, כמה מבכירי ההיי-טק העולמי נחשדו בביצוע עבירות מין ואף פוטרו בשל כך, ועדיין יש בצמרת התעשייה לא מעט מיזוגניה וכן מעט מאוד מנכ"ליות וסמנכ"ליות, אבל חברות רבות נתנו דחיפה למאבק נגד תקיפות מיניות של נשים (וגברים), לרבות הרשתות החברתיות, שהיו הפלטפורמה שבה הוא החל ובלעדיהן זה לא היה קורה.

המטרה: שוויון. צילום אילוסטרציה: BigStock

לא משנה למה, העיקר שיש תמיכה

אני לא תמים: התמיכה המופגנת הזאת במאבקים לזכויות אדם לא באה רק כי אכפת לאותן חברות. חברה זו או אחרת לא מביעה תמיכה במאבק זה או אחר רק כי המנכ"ל שלה שוחר צדק ושוויון. יש כאן אלמנט כלכלי בולט: מחקרים מוכיחים שמגוון והכלה מניבים רווח לארגון – בין אם זה מבחוץ או בתוכו, בקרב עובדיו. ענקיות הטק וחברות נוספות בענף מבינות שסביבה מקבלת ומכילה מאפשרת יותר יצירתיות וחדשנות בעבודה. אלא שכמו שאומר הפתגם, מתוך שלא לשמה בא לשמה: אם חברה מביעה תמיכה במאבק למען זכויות אדם ושוויון פחות בגלל העניין עצמו ויותר כי היא מבינה שזה טוב לשורה התחתונה ולמוניטין שלה – So be it.

כמו בכל דבר, יש למטבע הזה שני צדדים: חברות טכנולוגיות עתירות ממון עדיין מעסיקות עובדים-עבדים בשכר זעום ובתנאים מחפירים, בעיקר במזרח אסיה ובאפריקה (בדרך כלל לא ישירות אלא דרך קבלן, כמובן), וצמרת הענף עדיין מכילה בעיקר גברים לבנים. ויש עוד כמה וכמה דברים טעוני שיפור. גם כאן אני לא תמים: עובד שמייצר את הסמארטפון או המחשב שלנו במדינה נחשלת עולה לחברה הרבה (הרבה!) פחות מאשר אם היה מדובר בעובד בישראל, ובטח ובטח בארצות הברית או במערב אירופה. לכן, ומאחר שהחברות האלה מסתכלות קודם כל על שורת הרווח, התמריץ שיש להן לשנות את המצב הגרוע הזה לא קיים, ואם כן – הוא קטן מאוד. אבל תמיד אפשר לקוות. במקרה הזה, לקוות שהן לא יהיו צבועות וימשיכו את התמיכה בזכויות אדם לתיקון עוולות שהן עצמן עושות. למשל, לשיפור התנאים של העובדים-עבדים שמייצרים עבורן במדינות העולם השלישי. ושיהיו הקטר של המשק גם בנושא הזה. אשרי המאמין.