פרידה מד"ר אורית מוסינזון, ממייסדי וויקס

אהובה – ככה היינו פותחות כל הודעה אחת לשנייה, וככה אפתח את הודעתי האחרונה אלייך. זאת שכבר לא תקראי. כל מקום שאליו נכנסת הוצף בקרן אור שתמיד בקעה ממך, מין הגשמה תמידית של השם שלך, והחיוך המפורסם שלך, שתמיד היה נסוך על פנייך.

קיבלת רבות מאתנו אל תוך התעשייה, הכנסת אותנו תחת כנפייך והראית לנו את הדרך. בהשראתך הפכנו אחוות בנות, חבורת נשים בהיי-טק שמחוברות בנימי הנפש, בפעימות הלב, באהבה שאינה תלויה בדבר, שקיימת מעבר למגבלות של זמן ומקום.

צחוק, רגש וחוכמה נשית צרופה

הקפדנו להיפגש, להיטען באנרגיות ולהטעין בחזרה, בערבים מלאים צחוק, רגש וחוכמה נשית צרופה. כמה הספקנו לפני שהמחלה הארורה וכל מה שהיא הביאה אתה הרחיקו אותך פיזית מאיתנו, וכמה זה מרגיש כעת שלא הספקנו דבר.

תמיד היה לך זמן לכולם, בייחוד ליזמים צעירים ועוד יותר ליזמות צעירות. הייתה טבועה בך שליחות של עזרה לזולת. מעולם לא פרסמת דבר בנושא, ועדיין, ידעו זאת כולם. רצית שלכולם יהיה טוב, שכולם יצליחו, שיהיו מאושרים, ולא ברור איך ב-24 שעות של יזמת ומשקיעה עסוקה יש כל כך הרבה זמן להקדיש לאחרים. וזה עוד לפני שכתבתי מילה על שליחותך בעזרה לחולי סרטן. ולא, המקאבריות לא נעלמת מעיניי, אני פשוט מסרבת להכניס טיפת ציניות למאמר הזה.

באתי לחזק ויצאתי מחוזקת

מאז מוצ"ש, כשנודע לי שהלכת להאיר מקומות אחרים, אני לא מוצאת מנוח. מי שמכיר אותי יודע שכשלבי כבד, השינה בורחת ממני והלאה. ביליתי את הלילה ערה, חיפשתי את כל התמונות שמזל שדאגנו לתעד בכל כך הרבה מפגשים, התבאסתי על אלה שלא וקראתי את כל ההתכתבויות בינינו. העליתי בזיכרוני שעות של שיחות, של הכמוסים שבשיתופים, כל אחת מחייה שלה וההתמודדויות שלה. תמיד, כשהייתי מבקשת לחזק אותך, הייתי יוצאת המחוזקת. לא משנה כמה זמן עבר בין שיחותינו, תמיד הרגשנו האחת את השנייה. הייתה לך את התבונה שמעבר למילים להרגיש בגוף מה קורה עם אנשים.

ב-4.5 השנים שהתרחקת ממרכז העשייה כדי להשיב מלחמה שערה לסרטן הארור, בו נלחמת בגבורה בלתי ניתנת לתיאור, גדל פה דור שלם של יזמיות ויזמים שלא הכירו אותך, לא יודעים איזה עמוד תווך היית וכמה הרבה חבים לך רבים. הם לא מודעים עד כמה היית הופכת להיות עמוד תווך גם עבורן ועבורם, לו רק היית נוכחת.

כמה הספקת בחייך הקצרים, ידעת מה את רוצה והתמקדת בהגשמה, מעבודה ועד אימהות. לא התעכבת לשנייה על זוטות, מה אומרים עליך או על בחירותייך. כאילו ידעת אי שם, עמוק בפנים, שזמנך פה קצוב בטרם תמשיכי הלאה.

יפה שלי, כך היית מסיימת כל הודעה שלך אליי, וכך אסיים את זו האחרונה שלי אליך. המשך מסע טוב לך, קרן אור יפה שלי, תודה על הכל. תודה על מי שהיית בשבילי, בשבילנו. את האישה עם תעצומות הנפש הכי אדירות שפגשתי אי פעם, ואני מבטיחה לעצמי להמשיך ללמוד ממך. אני מבטיחה לך שתמשיכי לגור עמוק בלב שלי, שתמשיכי להיות עבורי אות ומופת. מבטיחה לזכור אותך מחייכת אליי את החיוך המפורסם שלך ומבטיחה, כמו תמיד, לחייך אלייך בחזרה. אוהבת אותך תמיד.