מדוע אין מספיק מהנדסות בהיי-טק?

פרויקט מיוחד, שחלקו הראשון מתפרסם כאן, מביא את סיפורן של שש נשים, מהנדסות בתחום ההיי-טק. הפרויקט נעשה לרגל יום המהנדסות הבינלאומי, שמצוין היום (ג'). כל אחת מהנשים מספרת על החוויות שלה בחברה שבה היא עובדת ובעולם ההיי-טק בכלל.

אחת השאלות שהן נתבקשו להשיב עליהן היא: האם, לדעתך, יש מספיק נשים בהיי-טק? מבלי שהמשתתפות תיאמו ביניהן, התשובות של כולן היו פחות או יותר זהות: אין מספיק מהנדסות, ובכלל נשים במקצועות שנחשבים לתפקידי מפתח בהיי-טק.

השאלה הנשאלת היא: למה, בעצם? הרי נשים יכולות לעבוד בפיתוח ובהנדסה, כמו גברים. הסיבות הרבה יותר עמוקות, וקשורות לעולם הסוציולוגיה, תדמיות וסטריאוטיפים לא נכונים ובמידה רבה חוסר ביטחון עצמי של הנשים עצמן. החברה הגברית – המנהלים, בעלי החברות, היזמים ואחרים – מודעים היטב לצורך בגיוון תעסקותי ובמתן העדפה לנשים, אבל הם לא מספיק נלחמים על כך, מלבד יוצאים מהכלל שאינם מעידים על הכלל.

אחת הסיבות למספר הנמוך יותר של נשים בהיי-טק הוא שעות העבודה, כפי שאחת המרואיינות מסבירה: "החטא של ימינו הוא בתפיסה שאמא לא יכולה להיות גם מהנדסת קרייריסטית". זה כמובן לא נכון. נשים רבות עושות קריירה בתפקידים תובעניים, לרבות תפקידי ניהול, ועדיין מצליחות לנהל חיי משפחה. משבר הקורונה, שהעביר לעבוד מהבית רבים מעובדי ועובדות ההיי-טק, הוא הוכחה לכך שיכולה להיות במקצועות האלה גמישות מצד החברות בכל הנוגע לשעות העבודה.

האפליה מתחילה כבר בבית הספר

תהליך המידור של נשים בהיי-טק מתחיל הרבה לפני שהן מגיעות לראיון העבודה. מחקרים מראים שזה מתחיל בבית הספר – בתיכון ולעתים אף בחטיבת הביניים. בנות נרתעות ללכת ללמוד במגמות הנדסה ומחשוב, מחשש שהן תהיינה פחות מוכשרות מהבנים – טיעון שאין לו כל אחיזה במציאות. מרגע שהבנות לא בוחרות במסלול של הנדסה ומדעים בשיעורים כמו הבנים, מתחיל הפספוס הגדול. הדבר נמשך בצבא ואפילו באקדמיה.

בסופו של דבר, נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים ששיעור המהנדסות לא עולה על 25% – פחות משיעור הנשים שמועסקות בחלק ניכר מהתפקידים האחרים במשק. וגם הן יותר מהנדסות תוכנה מאשר חומרה או בתחומים אחרים.

אז מה הפתרון?

אין פתרון בית ספר אחד שיכול לשנות את המציאות. שילוב של פעולות שונות עשוי לשכנע יותר בנות ללכת ללמוד את המקצועות הנדרשים. אולם, יש דברים שאפשר לעשות גם בתעשייה עצמה. דוגמה לכך היא קמפיין שנועד לחזק את תדמיתן של נשים שעוסקות במקצועות ההנדסה בתחומי טכנולוגיה שונים. חברו לכך גופים מובילים בישראל כמו התעשיה האווירית, שהביאו סיפורי הצלחה של נשים, תחת המסר: אתן יכולות. אל תוותרו לעצמכן.

פרויקט נוסף שניתן לציין בהקשר זה הוא פרויקט המהנדסות לעתיד, שחברי ועדת ההיגוי שלו היו נשים שהגיעו לתפקידים בכירים בעולם ההיי-טק. אחת מהן היא מקסין פסברג, לשעבר מנכ"לית אינטל (Intel) ישראל, שאמרה באחת ההזדמנויות: "אני עדיין שומעת לפעמים ונחרדת שהתפקיד של נשים הוא להביא ילדים לעולם. החברה שלנו יותר שוביניסטית מאשר בחו"ל". אינטל היא, אגב, אחת החברות הרב לאומיות שמשקיעות לא מעט משאבים, כדי שילדות ונערות יצטרפו למעגל המצליחים בענף.

מקסין פסברג, לשעבר מנכ"לית אינטל ישראל. צילום: ששון תירם צילום: ששון תירם

ח"כ אורנה ברביבאי (יש עתיד), לשעבר ראשת אגף כוח אדם בצה"ל, העלתה זווית נוספת למה חשוב שבנות ילכו ללמוד את המקצועות האלה: "הצרכים של צה"ל בתחום הטכנולוגי הולכים וגוברים. יש המון ביקוש למהנדסות בצה"ל. חייבים לזהות את הפוטנציאל בבית הספר", אמרה.

ואמנם, משרד החינוך עושה מאמצים להרחבת החינוך הטכנולוגי, בין היתר בקרב נערות: מינהל החינוך הטכנולוגי, בראשותו של ד"ר עופר רימון, ערך בשנים האחרונות ימים מרוכזים, שבהם תלמידים ותלמידות מחטיבות ביניים הגיעו ליום מיוחד, שבו נחשפו בפניהם המקצועות המבוקשים בהיי-טק, כאשר שורה של חברות הציגו את הפעילות שלהן וניסו לשכנע את הדור הבא של הענף ללמוד לימודים אקדמיים ולעבוד בו.

עם הכול, צריך לומר שיש שינוי במגמה: יותר ויותר נשים מתברגות בתפקידי מפתח בסטארט-אפים, בקרנות הון-סיכון ובחברות היי-טק. אבל זה לא מספיק. היעד של החברה הישראלית צריך להיות שבשנה הבאה נציין את יום המהנדסות הבינלאומי עם אחוזים גבוהים יותר של נשים בענף, כי זה חשוב לא רק לענף אלא למדינה כולה, ששוויון וגיוון תעסוקתי הם דברים שמתבקש שיהיו בה.

.