מדוע מדירים את הרשויות המקומיות מהחוק למתן שירותים דיגיטליים?

ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת המשיכה היום (א') לדון בסעיפים השונים של הצעת החוק הממשלתית למתן שירותים חיוניים מרחוק. ההצעה עברה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת והועברה לדיון בוועדה כהכנה להצבעה בקריאות שנייה ושלישית.

הצעת החוק היא חלק מחוקי הקורונה שהממשלה מעבירה בימים אלה בכנסת, כדי להסדיר את מתן השירותים הדיגיטליים מרחוק – תופעה שצברה תאוצה עם תחילת משבר הקורונה והסגר שבא עם התפרצות הנגיף, כאשר הגופים הציבוריים עברו למתן שירות אונליין בלבד.

בדיון הבוקר העלה חבר הוועדה יצחק פינדרוס (יהדות התורה) את השאלה מדוע בכל סעיפי החוק המפורט אין אזכור לשירותים הדיגיטליים שניתנים על ידי הרשויות המקומיות לתושבים. במילים אחרות, הח"כ שאל מדוע הדירו מהוראות החוק את הרשויות המקומיות, שהן גופים ציבוריים לכל דבר. שאלה נוספת שעולה בהקשר זה היא מי עוסק בהסדרת השירותים מרחוק שהרשויות נותנות, ונתנו גם בתחילת משבר הקורונה, ומי מפקח על כך.

ההסבר המשפטי הלקוני שניתן בוועדה בתשובה לשאלה של ח"כ פינדרוס חשף מציאות חמורה ומעוותת: החוק מיועד אך ורק לגופים הממשלתיים, אלה שנמצאים בפיקוח מערך הסייבר הלאומי. הרשויות המקומיות אינן נכללות בפיקוח זה. כאן נפתח פתח לדיון הרבה יותר רחב שמן הראוי שיתקיים בוועדה, שבו תישאלנה השאלות: מי מפקח על כל נושא הסייבר ברשויות? מי בודק ועוקב האם השימוש שלהן במידע תואם את הכללים שכל משרד ממשלתי מחויב בהם?

לפני שידונו בזה, רצוי שחברי הוועדה יקראו את דו"ח מבקר המדינה על הרשויות המקומיות, שפורסם לפני מספר חודשים. בדו"ח זה התריע המבקר באופן חד משמעי על המציאות המדאיגה שקיימת ברשויות רבות, שם אין בכלל בעלי תפקידים שממונים על סייבר או אבטחת מידע, שלא לדבר על הנחיות ותקנות בנושאים אלה – מתכללות או של הרשויות המקומיות עצמן. זה לא הדו"ח הראשון שהתריע על כך: הסוגייה הזו היא בבחינת כתובת שנמצאת כבר שנים על הקיר, ונראה שהיא תטופל רק בוועדת חקירה שתקום בעקבות אירוע אבטחה משמעותי שחלילה יקרה.

מערכת יחסים עקומה בין הממשלה לשלטון המקומי

התופעה הזו חושפת עוד פן במערכת היחסים העקומה שבין הממשלה לשלטון המקומי, שבאה לידי ביטוי במיוחד במה שקשור לשירותים דיגיטליים, מימשל זמין ואוטומציה של תהליכים. השלטון המקומי מצוי בפער ניכר אחרי הממשלה, והוא לא נהנה מתקציבים כמו של מימשל זמין או כל גוף ממשלתי רלוונטי אחר. בנוסף, הטיפול בטרנספורמציה הדיגיטלית ברשויות המקומיות מתחלק בין שורה ארוכה של גופים, שכל אחד מהם שופך תקציבים לא מעטים, כאשר אין תיאום ביניהם ואין בקרה על התהליכים. מבחן התוצאה מראה כי חלק גדול מתקציבים אלה ירדו לטמיון.

כאן ראוי לציין דבר הזוי לא פחות: מכרז נימבוס, שהממשלה מקיימת בימים אלה. המכרז נועד להקמה בפעם הראשונה בישראל של פלטפורמת ענן ציבורי, על ידי אחת או יותר מענקיות הענן בעולם, שישתתפו במכרז ויהיו מוכנות להשקיע בו מיליוני דולרים. גם כאן, הממשלה מדירה את הרשויות המקומיות – הן לא יכולות להיות חלק מהמכרז, על אף שהן מאוד רוצות. באופן די מפתיע, החשב הכללי במשרד האוצר, שעורך את המכרז, מוכן לכך. אז מי תוקע את זה? הרגולטור הראשי של השלטון המקומי – משרד הפנים. זו גם הסיבה שהמרכז לשלטון מקומי הודיע לפני חודשיים שאם הממשלה לא תכניס את הרשויות למכרז זה, הוא יצא במכרז מקביל לשירותי ענן ציבורי. לא צריך להרחיב את הדיבור על הבזבוז הזועק לשמיים שייווצר אם איום זה יתממש.

כל זה מתקשר לדיון על הצעת החוק, שנועדה להסדיר ולהבטיח את רציפות השירותים הדיגיטליים לאזרחים. סעיפי החוק מקיפים את כל סוגי התהליכים, התסריטים והשירותים שמשרדי הממשלה מעניקים לאזרחים, ואלה שמכשירים אותם לסביבה הדיגיטלית. כאמור, הרשויות המקומיות, שמשרתות את אותם תושבים שהממשלה רוצה לתת להם שירותים דיגיטליים, מצויות מחוץ להצעת החוק. וזה רק סימפטום למערכת היחסים העקומה שבין השלטון המקומי לזה המרכזי, שעליה דובר כאן.

השורה התחתונה: לפני שבועיים אישרה הממשלה את תוכנית העבודה של משרד הדיגיטל הלאומי, שעוסק בתוכניות הרב שנתיות לטרנספורמציה דיגיטלית בשירותי הממשלה. אבל מדינת ישראל לא תוכל להיות מדינה דיגיטלית אם הרשויות המקומיות יפגרו בכל מה שקשור לשירותים דיגיטליים, ניהול נכון של מידע וסייבר וכמובן, התייעלות וחיסכון. עדיין לא מאוחר לשנות את המצב ורצוי להכניס בחוק שוועדת המדע והטכנולוגיה דנה בו סעיף שיסדיר גם את השירותים העירוניים הדיגיטליים, שכל אחד מאיתנו זקוק להם.

הקורונה גרמה לשינויים רבים במציאות של חיינו ושינתה דפוסי חשיבה. מן הראוי שכחלק מזה יקום הגורם האחראי בממשלה, שיחשוב מחוץ לקופסה ויכיר סוף סוף בשלטון המקומי כגוף שווה ערך לממשלה, עבור התושבים שמקבלים שירותים משני הגופים החשובים הללו.