נרמול היחסים עם האמירויות – הזדמנות לחדשנות בטכנולוגיה האורבנית, שאסור לישראל להחמיץ

92.6% מאוכלוסיית ישראל מתגוררת בערים, עם קצב גידול שנתי משוער של 1.64%. הנתונים באיחוד האמירויות כמעט זהים: כ-87% מהאוכלוסייה חיים באזורים אורבניים וקצב הצמיחה הינו 1.71%. הנתונים הללו מחייבים את שתי המדינות להתאים עצמן למציאות המשתנה ולהשקיע משאבים משמעותיים בשדרוג הערים ואיכות החיים בהן, בהיבטים של בריאות, בטיחות, תחבורה, ממשל ותעסוקה.

דמיון נוסף בין המדינות בא לידי ביטוי בטרנספורמציה הדיגיטלית בערים הגדולות. באינדקס הערים החכמות הגדול בעולם, שבו IMD והאוניברסיטה לטכנולוגיה בסינגפור סקרו כ-102 ערים, מדורגת תך-אביב במקום ה-46, מקום אחד מתחת לדובאי (45) ובקרבה לאבו-דאבי (56). במסגרת הסקר, גם בתל-אביה וגם בדובאי – בראש הנושאים הדחופים לטיפול ציינו התושבים את הפקקים ואת זיהום האוויר. בישראל כ-81.6% מהאוכלוסייה משתמשים באינטרנט, ובאיחוד האמירויות – לא פחות מ-94.8%! בסביבה שבה האינטרנט נגיש ופופולרי כל כך, מצופה מהממשל לצמצם פערים ולרתום את היתרונות שהמהפכה הדיגיטלית יצרה.

במאמר שכתב חאמד אל-מנסורי, ראש תחום דיגיטל בממשל האמירויות, ופורסם לאחרונה ב-ITU (הסוכנות הבינלאומית לטכנולוגיות מידע ותקשורת של האו"ם) נסקרו הצעדים שנקטה הממשלה להאצת הטרנספורמציה הדיגיטלית בערים לכיוון ערים בנות-קיימא וחכמות, והוא מייחס את ההישגים הללו לשיתוף פעולה עם הסקטור הפרטי. האקתונים מקומיים שהולידו מיזמים יוצאי דופן, הסכמי גג עם אינטל להאצת דיגיטציה באבו-דאבי, וואווי בדובאי ועוד – אלו רק חלק מהפרויקטים שמוביל הממשל, המעידים על הפתיחות לחדשנות חוצה גבולות וחפה מפוליטיקה, תוך בניית שיתופי פעולה עם חברות ענק אמריקניות, סיניות ומקומיות כאחד.

מזה כמה שנים, שהביתן הישראלי וזה של האמירויות בכנס הערים החכמות שמתקיים מדי שנה בברצלונה נמצאים בשכנות. המתיחות הפוליטית שיצרה חוצץ דמיוני בין הצדדים לא הורגשה, ולמרות שהצדדים ביקרו והתרשמו מהפיתוחים האחרונים זה של זה, הם נמנעו מביצוע שיתופי פעולה מסחריים. זאת לעומת פרויקטים בתחומי הסייבר והביטחון, שהתבצעו מתחת לרדאר, עד עכשיו.

הסכם הנורמליזציה והדמיון הגדול בין המדינות בהקשר האתגרים האורבניים הינם זרז לבניית מערכות יחסים ושיתופי פעולה טכנולוגים וכלכליים בין המדינות, דרך המגזר הפרטי, ובדגש על אתגרים משותפים בתחומי המים, התשתיות והתקשורת, IOT, כלכלה מעגלית ועוד. הממשל באמירויות, בצעדיו ובהצהרותיו, מתפתח לכיוון הטכנולוגיה והתשתיות, באופן שיקטין את התלות הכלכלית בתעשיית הנפט. בפרויקטים מורכבים – שמחייבים מצד אחד חדשנות, ידע וטאלנטים מנוסים, ומצד שני פתיחות רגולטורית לחדשנות וכיסים עמוקים – טבעי שנראה פרויקטים משותפים בשנים הקרובות.

מערכת הגומלין הישראלית של האורבן-טק, בדגש על הסטארט-אפים, מתקשה בשנים האחרונות להתחרות עם ענקיות הטכנולוגיה הבינלאומיות על פרויקטים, וזאת בשל מגבלות מימוניות, גיאוגרפיות ותרבותיות. לעיתים, בשביל להוכיח את יעילות הטכנולוגיה נדרש מהמיזם לבצע ניסויים בהיקפים משמעותיים, כך שנוצר רף כניסה גבוה לתחום, המכשיל יוזמות חדשות. הסכם הנורמליזציה והעמקת שיתופי פעולה בין הצדדים יכול לתמוך מצד אחד כלכלית במיזמים, בביצוע פיילוטים והטמעות מורכבות באמירויות, ומהעבר השני באימוץ של חדשנות.

אכן, על פניו יש win-win מובהק, אך לשם כך נדרשים גם מודלים יצירתיים וחדשניים לא פחות מהטכנולוגיות עצמן. אם מדינת ישראל לא תדע להוביל ולתמרץ את הממשקים בין הסטארט-אפים הישראלים והשוק הערבי – הכסף הגדול יכול להוביל לבריחת מוחות ולהקמת מערכים תומכי יזמות מתמרצים, המספקים נקודת פתיחה הרבה יותר טובה למיזמים ישראליים באמירויות מאשר בארץ. נדרש איזון בין אינטרסים ויתרונות הצדדים, ביניהם: פלטפורמות להעברת ידע וטכנולוגיה, תמריצים הדדיים, הנגשה של משאבים וגיבוי כלכלי.

אנחנו בפתחו של עידן חדש, עם תנאים אופטימליים להאצת חדשנות ישראלית-ערבית, והפוטנציאל של האנושות כולה ליהנות מפירות השלום יכול להתגשם רק אם נדע לבנות את הגשר הזה נכון.

הכותב הוא יזם סדרתי, שותף־מייסד במרכז החדשנות היירואד (Highroad) לטכנולוגיות אורבניות וממייסדי סוכנות אינדיהאב (Indihub).