התאוששות הכלכלה תלויה בטרנספורמציה הדיגיטלית בתעשייה
החדשנות והמעבר לדיגיטל בתעשייה המסורתית יכולים להאיץ את היציאה ממשבר הקורונה ● אלא שקיים חשש שהיעדרם - וזה המצב כיום ברבים מהמפעלים - יאט אותה ● רשמים מכנס תעשייה 4.0
הפתיחה הכמעט כללית של המשק, שצפויה ביום א' הקרוב, מהווה שלב מהותי בחזרה לפעילות כלכלית מלאה ובהתאוששות ממשבר הקורונה. זאת, מתוך תקווה שהחיסונים יעשו את שלהם – וההפרות למיניהן לא, ולא נצטרך עוד סגר, חלילה.
על פי תחזיות של בנק ישראל, השנה תחל ההתאוששות הכלכלית של המשק שלנו, אבל היא תבוא לידי ביטוי ביתר שאת ב-2022. אלא שמכנס תעשייה 4.0 של אנשים ומחשבים, שנערך השבוע, עלתה תובנה בולטת שבלעדי היישום שלה המשק לא יצמח, או יצמח בקצב איטי הרבה יותר: היכולת של מפעלי תעשיה בתחומים השונים לעלות על גל היציאה מהמשבר תלויה בהשקעות שיבצעו בעליהם בטרנספורמציה דיגיטלית – ברצפת הייצור, בבק אופיס ובחיבור ביניהם.
הקורונה תפסה את התעשייה היצרנית בישראל לא מוכנה בעליל. מתוך 13,202 מפעלים תעשייתיים שיש במדינה (על פי נתוני התאחדות התעשיינים, הנכונים לסוף 2019), רק אחוז קטן מאוד ביצעו או היו במהלך תהליכי חדשנות כלשהם, וגם אז – לא בצורה מלאה, במקרים רבים. אחת הסיבות לכך, כפי שהסתברה בכנס, היא שתעשייה 4.0 זה לא מונח קסם, ולא ניתן ליישם את הטרנספורמציה הדיגיטלית – שכאמור, מהווה חלק מהותי בה – בבת אחת. ההכרח הוא לעשות את התהליך בשלבים. בהתחלה, צריך לבצע סקר ומיפוי של הצרכים, ולקבוע את סדרי העדיפויות של המפעל. המצב במרבית המפעלים בארץ הוא שרצפת הייצור מכילה מערכות שהותקנו לפני 30 שנה ויותר. המסקנה המתבקשת – שצריך להחליף אותן – לא ריאלית בגלל העלויות הגבוהות, והיא עוד פחות ישימה בשנה כמו זו. וזאת נקודת פתיחה לא טובה בכלל, בלשון המעטה.
פערי השכר בין ההיי-טק לתעשייה המסורתית
התעשייה בישראל סובלת מזה כמה עשורים מתדמית ירודה, והפוקוס של הכלכלה הישראלית הוא על חברות ההיי-טק בכלל והסטארט-אפ בפרט, ועל מגזרי השירותים. זאת, על אף שבמפעלי התעשיה הועסקו לפני הקורונה (בסוף 2019) כ-368 אלף עובדים והתוצר של התעשיה הישראלית עמד באותה השנה על 159 מיליארד שקלים. כתוצאה מכך, בולטים הפערים בין המגזר היצרני לבין ההיי-טק: מנתוני הדו"ח של התאחדות התעשיינים עולה שבסוף 2019, השכר הממוצע בענפי הטכנולוגיה עמד על 24 אלף שקלים, לעומת 14 אלף למשרת שכיר ממוצעת בתעשייה.
השכר הנמוך בתעשייה הוא פונקציה של כושר הייצור, יעילות המפעל ויכולתו לעמוד בתחרות. כאשר אין השקעות בחדשנות ובטכנולוגיה, המפעלים מתקשים להתקיים. תוסיפו לזה את משבר הקורונה ותקבלו את העובדה שחלק מהם לא שורדים ולא ישרדו אותו. לכן, הקריאה המרכזית לתעשיינים של המרצים בכנס – הן מהחברות הטכנולוגיות והן מהממשלה – הייתה: לכו להשקיע בטכנולוגיה, תפתחו את הראש, כדי שתוכלו להתחסן מפני המציאות החדשה, של משבר הקורונה והעידן שאחריו.
בכל זאת, קצת נחמה
משתתפי האירוע יכולים היו אולי למצוא נחמה קטנה כאשר צפו (אונליין, כמובן) בהרצאתה המרתקת של אייריס מיינל, בעלת חברת ייעוץ לחדשנות בתעשייה, שממנה ניתן היה ללמוד שאנחנו, בישראל, לא לבד. בכל העולם התעשיה נאבקת על קיומה, האתגרים נעשים קשים יותר ככל שהתחרות מחריפה והתשתיות הדיגיטליות מצמיחות מתחרים שיכולים לחדור לענפים בקלות, כי אין להם את הגיבנת של המערכות הישנות.
מיינל התמקדה בהרצאתה בניתוח של הסיבות לכך שמרבית פרויקטי הטרנספורמציה הדיגיטלית נכשלים – ולא רק בתעשייה. יש לכך סיבות רבות, אולם המרכזית שבהן היא שארגונים, כולל מפעלים, שמים את מרכז תשומת הלב והדגש על הטכנולוגיה, ולא על ההון האנושי, שאותו הם כמעט שזונחים. הם לא משקיעים מספיק בו, לא בשינוי ארגוני ולא בחדשנות בתהליכים עסקיים. "עזבו את הטכנולוגיה", קראה מיינל לצופיה הרבים. במילים אחרות, אמרה האורחת: השקיעו בטכנולוגיה, אבל לא לפני שתבינו מה רוצים העובדים ומה מתאים להם. לצד זאת, ציינה, אל תוותרו את החזון, שיתווה לכם כיצד ייראה המפעל שלכם בעוד חמש שנים.
מיינל ציינה שיתוף פעולה כמרכיב מאוד חשוב בהצלחת הטרנספורמציה הדיגיטלית והתעשייה 4.0 – בתוך המפעלים וביניהם לבין גורמים אחרים. נראה שבישראל מהלך כזה מתבקש, כי יש לא מעט מפעלים שנחשבים לגדולים ושמשקיעים בחדשנות. נצבר שם ידע רב ושיתופו עם מפעלים קטנים וחלשים יותר יכול לקדם את החדשנות בהם ובתעשייה הישראלית בכלל, כדי שהיציאה מהמשבר לא תיעצר.
תגובות
(0)