פייק ניוז, האמת שמאחוריהן ומי אחראי לוויראליות שלהן?

מה שעלה מסרטו של דרור גלוברמן, פייק ניוז: תעשיית השקרים, ששודר ביום ה' האחרון בקשת 12, לא הפתיע את אלה שעוסקים בנושא – הן בקהילה הטכנולוגית והן בתעשיית התקשורת, ובפרט לא את המומחים והמשתמשים הכבדים ברשתות החברתיות.

מעניין שהסרט שודר ב-1 באפריל – התאריך שבו נוהגים בכל העולם לפרסם ידיעות המתחזות לנכונות, ובסוף מתגלה שמדובר במתיחה. אלא שהסרט של גלוברמן מעלה שאנחנו חיים כל השנה ב-1 באפריל מתמשך – רק שכאן הגורם המפרסם לא אומר לנו, בסופו של דבר, שמדובר בידיעה כוזבת. וזה בכלל לא מצחיק.

חשיבותו של הסרט היא בעצם הקרנתו והעלאת הפייק ניוז לסדר היום, לטובת רבים בציבור שלא בקיאים בנושא, וסביר להניח שלא פעם נפלו בעצמם קורבנות למגיפה הזאת – בין אם הם היו מודעים לכך ובעיקר אם לא.

תופעת הפייק ניוז ברשתות החברתיות לא חדשה, והיא צברה תאוצה עם הבחירות לבית הלבן ב-2016. בשנה האחרונה הירבו לעסוק בה על רקע המידע הכוזב שרץ ברשת מצד מכחישי הקורונה והתנועות נגד החיסונים. הסרט נפתח בנקודה הזו. בתחילתו הוקרן סרטון שהוא פייק לחלוטין, ובו מישהו מצביע על מבנה בתל אביב שמזכיר בית כלא, והטענה שלו היא שזה יהיה מקום המעצר של סרבני החיסונים. הסרטון הפך במהירות לוויראלי – וזו הבעיה האמיתית שבעולם הפייק ניוז: היכולת של אנשים, בוטים ואווטרים לייצר תכנים שקריים ולהפיץ אותם בתפוצה רחבה. אותם יוצרים רוכשים את אמון הגולשים בתכנים שהם מפיצים. אלא שכפי שהתברר בהמשך הסרט, פעמים רבות הגולשים לא יכולים לדעת שמדובר בפייק ניוז.

"הבוט האנושי". צילום מסך: "פייק ניוז – תעשיית השקרים", קשת 12

מעורבות במערכות הבחירות

גלוברמן ביצע לצורך הסרט שורת ראיונות עם אנשי מפתח ומומחים בתחום, בהם עובד של חברה שמפעילה "בוט אנושי", שסיפר איך פועלת מכונת הפייק מבפנים. הייתה גם חשיפה, שלטענת מפיקי הסרט היא פרסום ראשון, על מעורבות של גורמים זרים בבחירות, והוזכר שמה של מפלגת כחול לבן של בני גנץ. משום מה, הסרט לא ממש התעכב על זה, וגם לא הובאה תגובה של גנץ.

הסרט הראה שחברות מסחריות משתמשות בבוטים ובאווטרים שמזייפים זהויות – אם כדי לייצר תודעה חיובית על פעילותן או המוצרים שלהן או כדי להכפיש את המתחרים. בעסק הזה מעורבים יועצים מומחים ואנשי אקדמיה, שעובדים עבורן – סביר להניח שתמורת הרבה כסף. אחת המרואיינות הודתה ש-"זה לא ממש אתי" – או, במילים אחרות, על גבול החוקיות (יש משטרה פה???).

דרור גלוברמן. צילום מסך: "פייק ניוז – תעשיית השקרים", קשת 12

האם אפשר להילחם בהצלחה בפייק ניוז?

בדיון באולפן, ששודר בתום הסרט, השתתפו רונן מנליס, לשעבר דובר צה"ל, העיתונאי בן כספית ופרופ' קרין נהון, נשיאת איגוד האינטרנט ובכירה במרכז הבינתחומי בהרצליה. עלו ממנו שתי תובנות מרכזיות: האחת, שלתעשיית הפייק ניוז יש "תורמים" בולטים ומרכזיים, והם ענקיות האינטרנט, ובפרט טוויטר ופייסבוק. אלה לא מבצעות מספיק פעולות כדי לצמצם את התופעה, וניתן לומר שהן יותר מדברות מאשר עושות בכיוון.

מנגד, ממשלות ברחבי העולם מנסות להילחם בתופעה. מה עם ישראל? אנחנו, כרגיל, נמצאים אחרי הרגולציה בעולם. ניסיונות שונים שנעשו בארץ בשנים האחרונות לחייב את פייסבוק ופלטפורמות אחרות להילחם בפייק ניוז גוועו בגלל חוסר נחישות של מקבלי ההחלטות.

התובנה השנייה, שהיא, לדעתי, החשובה בכל הסיפור, קשורה בתקשורת המסורתית – בעיתונות, ברדיו, בטלוויזיה ובאתרי החדשות באינטרנט. את התובנה הזו ביטא בדיון בן כספית. במקרים רבים, כלי התקשורת מהווים מגבר משמעותי ללא מעט מידע שהוא פייק ניוז – בין אם במודע או לא, במיוחד במישור הפוליטי ובתקופת בחירות. בגלל התחרות העזה בין כלי התקשורת ובין המדיה המסורתית לזו החברתית, עיתונאים ועורכים ממהרים לפרסם פוסטים שמועלים ברשתות החברתיות מבלי לבצע תמיד בדיקה יסודית, ולפעמים זה אפילו ברור שמדובר בפייק ניוז.

כרסום במעמד התקשורת

פרופ' יובל קרניאל, משפטן וחוקר תרבות ותקשורת אינטרנט, פרסם היום מאמר על מצבם העגום של כלי התקשורת המסורתיים בישראל – לא רק בהקשר של הפייק ניוז. הוא כתב כי "התקשורת הישראלית נמצאת בצומת דרכים. הלחץ הכספי והכלכלי, יחד עם הלחץ הרגולטורי והפוליטי, והאינטרסים של הבעלים, הופכים את העיתונות החופשית, הביקורתית והליברלית לבלתי כדאית, וחסרת בסיס קיום". תובנה זו צריכה להדאיג מאוד את שוחרי הדמוקרטיה באשר הם, שכן בלי התקשורת המסורתית, הפייק ניוז לא רק שיתפסו מקום נרחב – מה שכבר קורה – אלא הן ישלטו בכיפה.

השורה התחתונה: על אף שהסרט של גלוברמן הציג בעיקר את הבעיה ולא את הפתרונות, שאולי לא קיימים, הוא שווה צפייה.