מדוע הממשלה מסתירה מהציבור מאגרי מידע חשובים?

דו"ח מבקר המדינה שפורסם אתמול (ג') כולל פרק מיוחד על נושא שאינו חדש, אבל מקומם ומכעיס בכל פעם מחדש. המבקר, מתניהו אנגלמן, מציין שעל אף שקיימת החלטת ממשלה מ-2018 ועל אף שהוקצו לכך תקציבים מוגדרים, משרדי ממשלה רבים עדיין לא מנגישים את המידע שלהם לאתר Data Gov, שהוקם לשם הנגשת המידע הממשלתי לציבור. משרדים אחרים שמים מאגרים בכל מיני אתרים שכמעט איש לא יודע על קיומם. זאת ועוד, יש גופים שעדיין לא השלימו את המיפוי של מאגרי המידע שלהם, ולכן אין בכלל צפי מתי הם יעלו אותם לאתר. השלמת המיפוי אמורה להיעשות עד 2022 ולפי דו"ח המבקר, אין כל סיכוי שזה יקרה.

Data Gov הוא אחד מפרויקטי הדגל של חזון הממשל הדיגיטלי, שיוצא מנקודת הנחה שהמידע שנאגר במשרדי הממשלה, בגופי הסמך ובשאר רשויות השלטון שייך קודם כל לציבור – הן כפרטים והן לחברה האזרחית, שלגורמים מקצועיים בתוכה צריכה להינתן האפשרות לקבל את המאגרים מהממשלה ולפתח עליהם שירותים ויישומים שונים, לתועלת כלל החברה.

המיזם עלה לאוויר בחודש מאי 2012, ביוזמת השר לשעבר מיכאל איתן, שהיה השר הממונה על השירותים לציבור. תפקיד האתר, כפי שהוגדר על ידי הממשלה, הוא הנגשת מאגרי נתונים שלטוניים שמכילים מידע שיכול לשמש את הציבור. האתר מבוסס על קוד פתוח תחת רישיון AGPL, המאפשר לכל מי שצריך אותו לפתח עליו יישומים בתחומי התחבורה, איכות הסביבה ובעוד שורה ארוכה של תחומים. לא מעט יישומים ושירותים שאנחנו מכירים פותחו על סמך מאגרים מתאימים שהועלו לאתר.

Data Gov נחשב לאחד האתרים הטובים ביותר של הממשלה. צריך להבהיר כי לא מדובר במידע פרטני על אנשים או גופים, אלא בנתונים כלליים, שמאפשרים ללמוד על תכונות ומגמות ועל בסיס זה לפתח.

הסיבה: אין ממשלה מתפקדת

חובת העברת מאגרי המידע, שכאמור מגובה בהחלטות ממשלה, מחייבת כל מנכ"ל וכל מנהל במשרדים הממשלתיים, או לפחות אמורות לחייב. יש תהליכים סדורים וידועים כיצד מעבירים מידע, איזה מידע ובאיזה פורמט. במקרה זה מדובר בהעברה לאתר Data Gov, שנמצא באחריות רשות התקשוב הממשלתי.

כאן טמונה אחת הסיבות הבולטות לבעיה: רשות התקשוב, עם כל הפעילות הענפה שלה, היא גוף מייעץ, מתכלל ומכוון – אבל לא בעל סמכויות אכיפה. היא מייעצת למשרדי ממשלה בתחום ה-IT ויכולה לבקש, להסביר ולשכנע מנכ"לים ומנהלי משרדים, אלא שאין לה כל סמכות להטיל סנקציות על משרדים שלא ממלאים את החלטות הממשלה בתחום. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שבשנתיים פלוס האחרונות אין בישראל ממשלה יציבה ומתפקדת. עד 2018 נעשו ניסיונות חקיקה או הסדרה להפיכת הרשות לישות שיש לה שיניים, כדי לוודא יישום נכון ומהיר של מדיניות הממשלה בתחומי מערכות המידע, ממשל זמין, הנגשת שירותים לאזרח ועוד. אלא שמאז, המדינה מנוהלת על ידי ממשלות מעבר, שגורמות לשורה של עיכובים בתחומים שונים – בין היתר דיון ובחינת הענקת סמכויות לרשות. הרשות עצמה אמנם עושה כל שביכולתה כדי לקדם את נושא הנגשת המידע לציבור, אבל, כאמור, היא מוגבלת.

האם יש מי שלא רצה לגעת בתפוח האדמה הלוהט?

בפברואר אשתקד פרסמה רשות התקשוב את הדו"ח השנתי שלה למעקב אחר יישום החלטות ממשלה בנושאי המידע והמחשוב. הדו"ח כולל מדדים לגבי כל תחום ותחום. אין פלא שנושא העברת המידע בין משרדי הממשלה קיבל ציונים נמוכים: יותר ממחצית המשרדים קיבלו בו ציון שלילי – מה שמסביר את ממצאי המבקר.

עם הקמת הממשלה הפריטטית, רשות התקשוב הוכפפה למשרד הדיגיטל הלאומי, שבראשו עומד השר דוד אמסלם. הוא לא הספיק לטפל בסוגיה זו או אולי לא רצה לעסוק בה, משום שביישומה יש לא מעט מוקשים פוליטיים פנים ארגוניים בתוך משרדי הממשלה, מעמדם של מנכ"לים ובעיקר הגדרת האחריות שלהם.

איפה המנמ"רים?

יש מקום לשאול: היכן המנמ"רים בנושא הזה? גם הם לא נקיים מאחריות. נכון שההחלטה להעביר מאגרים היא של הנהלת המשרד, אבל מצופה מהם להילחם חזק יותר על הנושא, להתריע ולגרום לכך שהחלטות הממשלה בתחום יצאו לפועל. המנמ"רים יכולים לבצע שורה של פעולות מקדימות, שיכינו את השטח לקראת הנגשת מאגרים חשובים, ואז להציג זאת בפני ההנהלה. נראה שהם לא עושים זאת ותמונת המצב העגומה שעולה מדו"ח המבקר מצביעה על כך שגם הם צריכים לעשות בדק בית רציני.

גם הארגונים האזרחיים, שמייצגים את הסקטורים שצריכים את המידע, לא משמיעים את קולם מספיק חזק. שיפור אמיתי בתמונת המצב שהמבקר חשף בכל מה שקשור להנגשת המידע יבוא רק אם השטח יפעיל לחץ, יחשוף את אותם גופים שלא מעבירים את מידע ויגרום להם לפעול.