ניטור הסתה ברשת – היכולות והמגבלות

ועדת החוץ והביטחון של הכנסת התכנסה היום (ב') לדיון מיוחד בעקבות האזהרה החריגה של ראש השב"כ, נדב ארגמן, לגבי הסכנות שבהסתה ברשת, שעלולה להוביל לרצח פוליטי נוסף. כצפוי, הדיון קיבל מהר מאוד גוון פוליטי, במיוחד מימין – מקולותיהם הרמים של הח"כים איתמר בן גביר ואורית סטרוק (הציונות הדתית).

הח"כים שאלו, ובמידה רבה של צדק, הכיצד, למרות הפעילות של המשטרה והשב"כ לניטור הסתה ברשת, הם לא זיהו את המהומות בערים המעורבות רגע לפני שהן קרו – ומנעו אותן. כמובן, הם שאלו גם מדוע חוסמים בכלל חשבונות של אנשי ימין – במיוחד על רקע חסימתו האחרונה של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, מפייסבוק.

בין קריאות הביניים לבין ניסיונותיה של היו"רית הזמנית, ח"כ אורנה ברביבאי (יש עתיד), להשליט סדר, ניתן היה לשמוע כמה תובנות מעניינות על המורכבות שקשורה ביכולת לנטר את אותם פוסטים אלימים ומסיתים ברשתות החברתיות, שיש בהם פוטנציאל לגרום למישהו לממש איומים ודברי שטנה לכדי מעשה.

תשובה חלקית, אבל עם הרבה רמזים והארות חשובות, נתן תנ"צ דודו בואני, ראש חטיבת החקירות במשטרה. הוא בישר לח"כים כי בחודש שעבר, לאחר תחילת המהומות ומבצע שומר החומות, הרחיבה המשטרה את מוקד ניטור ההסתה ברשת שהיא מפעילה ל-24 שעות ביממה, וכי בתקופה זו שופרו היכולות הטכנולוגיות שלו, לאחר שהתקבל לכך תקציב ממשרד האוצר. עם זאת, הוא לא הרחיב, מפני שמדובר במערכות רגישות.

אין זו פעם ראשונה שבה המשטרה חושפת שהיא מנטרת את הרשת. הפעילות הזו זכתה לביקורות רבות מצד גופים אזרחיים המגנים על הפרטיות. אלא שכדי למנוע את הרצח הבא של אישיות פוליטית חייבים לעקוב אחרי פעילות הרשת של אנשים, ובמיוחד של גורמים בעייתיים בהקשר זה, כדי לתפוס אותם לפני שהם עושים מעשה. ברור שאין סיכוי לנטר את כל הגולשים ושיש מגבלות על פעילות המשטרה וגופי המודיעין לצורך כך, מאחר שישראל היא מדינה דמוקרטית.

איך קובעים אם פוסט הוא הסתה או חופש ביטוי?

לא כל פוסט, גם אם הוא חריף ואלים, מהווה בהכרח פוטנציאל לכך שלמחרת בבוקר יקום מישהו ויתרגם אותו למעשה אלימות. גם אם גולש מפרסם טקסט או סרטון שיש בו אלמנט של אלימות, עדיין הדרך להאשים אותו בהאשמה החמורה של הסתה היא ארוכה. אבל, יש מקרים שבהם ההסתה ותוצאותיה ברורות. למשל במקרה של אותו צעיר ערבי שסטר על פניו של חרדי ברכבת הקלה בירושלים, שהוביל להגשה של כתב אישום גם נגד מפיץ הסרטון. כלומר, במטרה ובפרקליטות מבינים שלא רק הכתוב או המצולם הוא המבחן, כי אם גם מידת הוויראליות שלו. עוד מבחן שהציגו הדוברים מטעם הגופים האלה הוא האם מי שעומד מאחורי התוכן הוא אישיות מוכרת ומוביל דעה.

נציג הפרקליטות בדין עמד על הקשר שבין התוכן למעשה האלים ועל ההסתברות שכתוצאה מפוסט מסית זה או אחר יתבצע מעשה אלימות. לדבריו, הוכחת הקשר הזה הכרחית כדי להוכיח הסתה לרצח או אלימות אחרת. הוא ציין כי זוהי מלאכה קשה, שלא תמיד הטכנולוגיה יכולה לתת לה מענה, כי לא מדובר במשהו חד משמעי.

שיפור ניכר ביכולות של המשטרה

אם נסכם את הנושא המורכב של מניעת הסתה לאלימות והניטור שלה, ניתן לומר שבעוד שבמשך שנים המשטרה סבלה מנחיתות טכנולוגית, כיום היכולות המודיעיניות והטכנולוגיות שלה בתחומי המעקב ברשת הן הרבה יותר טובות. זאת, הן בגלל הכלים שהטמיעה והן בזכות הצלחתה לגייס מוחות מבריקים, בוגרי יחידות עילית ובעלי תחושת שליחות, כדי להיאבק באלימות ברשת. שינוי נוסף הוא שיתוף פעולה קרוב יותר בין המשטרה לגופים אחרים כמו השב"כ. למשטרה יש יכולות שמאפשרות לה לזהות טוב יותר אנשים שהם אלימים לא רק מול המקלדת אלא גם פיזית, וכאלה שהפוסטים המסיתים שלה יכולים להיתרגם למעשים נוראיים בשטח, ושחשוב להגיע אליהם מהר. באמצעות שיתוף הפעולה הזה היא יכולה לשתף את המידע עם אותם גופים ביטחוניים אחרים, ולהביא לתוצאה טובה יותר.

ואחרי כל זה עדיין נשאלת שאלה פתוחה: מדוע, למרות כל האזהרות והאלימות הגלויה ברשת, מספר כתבי האישום מועט כל כך? מדובר בחמישה בלבד, מאז תחילת מבצע שומר החומות והמהומות בערים המעורבות. יש לקוות שבעקבות האזהרה החריגה והחמורה של ראש השב"כ, המציאות תשתנה.