שם המשחק בחדשנות האורבנית: שיתופי פעולה בין מרכיבי האקו-סיסטם

כנס החדשנות האורבנית שנערך היום (ד') באוניברסיטת בר אילן היה למעשה, אם לקחת מושג מעולם האתלטיקה הקלה ומהאולימפיאדה שהסתיימה השבוע, יריית הזינוק של קהילה חדשה שהוקמה בתחום הערים החכמות. המילה "קהילה" קצת מטעה, כי היא מעלה קונוטציות של קהילות וירטואליות וקבוצות שונות במדיה החברתית. אלא שכאן מדובר בקהילה פיזית, והיא לקחה על עצמה משימה שנראית טריוויאלית: לחבר בין כל מרכיבי האקו-סיסטם הרחב שקיימים בתחום החדשנות העירונית, ובמרכזה – של הערים החכמות.

הקהילה היא חלק ממיזם של משרד הכלכלה, שהחל לפני קצת יותר משנה וחצי במכרז שהממשלה פרסמה לבחירת גופים שינהלו את הפעילות של 13 קהילות שונות בתחומים כגון תחבורה, בריאות, נדל"ן, מזון, חקלאות ועוד – כולל חדשנות אורבנית וערים חכמות. דנה מילר, מנהלת תחום הקהילות במשרד הכלכלה, אמרה שכאשר שואלים אותה מה פתאום הממשלה צריכה לנהל קהילות שהן וולונטריות, היא מסבירה שבמשרד הגיעו למסקנה שיש לפעילות שלהן פוטנציאל בעל ערך כלכלי לחברה הישראלית, מעבר לתחום הפעילות שלהן גרידא. אבל כדי שהקהילות האלה יהיו משמעותיות, יש צורך ביצירת מסגרות לשיתופי פעולה בינן לבין עצמן ובעיקר בין הגופים שמרכיבים את האקו-סיסטם בכל אחד מהנושאים שבהם הן עוסקות.

אקו-סיסטם רחב – עם גופים שלא מדברים ביניהם

בעולמות החדשנות האורבנית והערים החכמות יש, כאמור, אקו-סיסטם רחב. ישראל נחשבת למדינה מובילה בעולם במה שקשור לפיתוחים טכנולוגיים לעולמות אלה. אלא שאין זה סוד שרק אחוז קטן מהפיתוחים הללו מוטמעים בישראל. עדיין, בחלק נכבד מהרשויות המקומיות בארצנו, בעיקר הקטנות והבינוניות והחלשות שבהן, אין כלל תהליכים דיגיטליים, ובחלק מהן אין בכלל תשתיות מחשוב, ואם כבר יש – הן בנויות טלאי על טלאי. באותם ישובים, המונח "עיר חכמה" הוא בגדר המלצה בלבד, במקרה הטוב.

זוהי רק אחת הסיבות לכך שיישום העיר החכמה בערי ובמועצות ישראל טעון שיפור. יש עוד כמה סיבות, בהן שהמומחים, היועצים והחברות בתחום החדשנות העירונית לא מכירים האחד את השני, ובוודאי שלא את הרשויות המקומיות. רשות מקומית היא גוף די מסורבל, מורכב ובדרך כלל סגור. זה נובע מגורמים שונים – לא בהכרח מחוסר רצון להתייעל. לעתים מזומנות, ראשי הרשויות כלל לא מכירים את מה שיש בשוק הערים החכמות, ויש מקרים שבהם הם אפילו לא יודעים מה הם צריכים, וכשהם כבר מצליחים להגיע לחברה או מומחה שמציעים פתרונות, אין להם כל מדד להשוות ולבדוק האם אלה הפתרונות הרצויים. לפעמים זה עולה לנו, משלמי הארנונה, הרבה מאוד כסף, שיורד לטמיון.

חיבור בין הרשויות, החברות והאקדמיה

כאן הקהילה החדשה ומוביליה צריכים להיכנס. זה מתחיל מהדבר הבסיסי ביותר: להושיב ליד השולחן את הלקוח – במקרה זה נציג הרשות המקומית, את נציג החברה שמספקת פתרון ואת המומחים, ואנשי האקדמיה. ישיבה משותפת שכזאת תיצור בסיס לאמון, לשקיפות וקודם כל להבנה של הנהלות הרשויות המקומיות מה הן בכלל צריכות כדי ליישם את החדשנות האורבנית והעיר החכמה, ואיך החברות יכולות לסייע להן. שלא לדבר על כך שיש כאן פוטנציאל לממש את האתגרים שכה רבים מדברים עליהם: שיתוף פעולה בין רשויות גדולות וקטנות, שיתוף משאבים, העברת ידע ויצירת כוח צרכני גדול מול ספקים וחברות.

אסור להתרשם שהדברים לא נעשו עד היום כלל. אלא שהם לא נעשים במסגרת של קהילה. מסגרת כזאת, שתדע לחבר בין הגופים שפועלים ברשות, לתעד את המידע, לעבד אותו ולהסיק ממנו מסקנות לפעולה יכולה להביא לשיפור חייהם של תושבים בישובים רבים, ובעיקר להתייעלות ולצמצום הוצאות – אותן הוצאות שמגיעות מכספי הארנונה שאנחנו משלמים.

ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן. צילום: דוברות מחלקת קש"ת בעירייה

ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, שהציג בכנס את תפיסת העולם שלו בכל הנוגע לעיר חכמה, דיבר על שיתופי הפעולה של העירייה שבראשה הוא עומד עם בית החולים שיבא, אוניברסיטת בר אילן והספארי. כל אחד מהגופים הללו פועל יפה באופן עצמאי, הם לא צריכים את העירייה. אבל החיבור ושיתוף הפעולה יכולים לייצר אינסוף רעיונות שתורמים להתפתחות הכלכלית של העיר ולחינוך מחד, ולטיוב המוסדות הללו מהצד השני. זוהי רק דוגמה אחת מעיר אחת עם ראש עיר שהחדשנות זורמת בעורקיו והוא מביא לחלחולה לדרגים הנמוכים יותר בעירייה.

האם הכול מושלם? כמובן שלא. המשימות שקהילת הערים החכמות החדשה קיבלה על עצמה הן מורכבות, והן קודם כל תלויות באנשים, במקבלי ההחלטות – הן בכל אחת מהרשויות והן בממשלה. עכשיו, לאחר שהקהילות הוקמו והכספים ישתחררו, כי יש תקציב סוף סוף (בהנחה שהוא לא ייתקל בבעיות בכנסת), נוכל לראות עידן חדש בתחום הערים החכמות, ולא נסתפק רק בשקפים יפים על חזון הערים החכמות בעוד 20 שנה, אלא נחווה אותן משנות ומשפרות את חיינו ממש בקרוב.

מסגרת של קהילה, שתדע לחבר בין הגופים שפועלים ברשות, לתעד את המידע, לעבד אותו ולהסיק ממנו מסקנות לפעולה יכולה להביא לשיפור חייהם של תושבים בישובים רבים, ובעיקר להתייעלות ולצמצום הוצאות – אותן הוצאות שמגיעות מכספי הארנונה שאנחנו משלמים.