מעקב ואיסוף מידע על עובדים בעידן ההיברידי

הקורונה גרמה לטלטלה משמעותית בעולם העבודה וביחסי העובד-מעביד. המעבר לעבודה מהבית ולעבודה היברידית העלה שורה של סוגיות שהחוקים ופסיקות בתי המשפט לא נותנים עליהם מענה. אחת המרכזיות שבהן היא היכולת של המעסיקים לפקח על העובדים ועל התפוקה שלהם. כדי להתגבר על זה חיפשו המעסיקים פתרונות שונים – דיגיטליים, כמובן – שיאפשרו להם לדעת היכן נמצא כל עובד בכל רגע נתון ומה הוא עושה. כמו בהרבה מקרים גם כאן, לצד הטכנולוגיה והחדשנות עולות סוגיות אתיות, במקרה הזה בכל הנוגע לפרטיות העובדים.

הרשות להגנת הפרטיות פרסמה אתמול (ג') גילוי דעת שעוסק בסוגיה עד כמה יכול מעביד לעקוב אחר העובד שלו, מהם הגבולות המותרים ואיפה צריך להרים דגל שחור. ברשות הסבירו שהסיבה לפרסום גילוי הדעת היא תלונות שהגיעו אליה מעובדים שטענו שהם חשים פגיעה בפרטיות שלהם מצד המעסיקים. לרוב, התלונות נסובות סביב אפליקציות ייעודיות שהעובדים נאלצים להתקין במכשיר הסלולר שלהם – בין אם הוא מסופק להם על ידי מקום העבודה ובמקרים מסוימים אף במכשיר הפרטי שהם מחזיקים. זה נכון גם כשזה נוגע לרכבים שמעסיקים מספקים לעובדים שלהם, ומתקינים בהם מערכות שאוספות נתוני מיקום.

הדיון בשאלה זו צריך להיות מאוד זהיר, אבל ממוקד. מעסיק זכאי לדעת היכן נמצא העובד שלו ומה הוא עושה כאשר הוא עובד מהבית ומקבל שכר עבור זה. הוא יכול לבקש מהעובד להתקין מערכת שבה הוא ידווח על שעות התחלת וסיום העבודה שלו, ואולי עוד חיווי במהלך היום. אלא שעל פי הרשות, הצורך במעקב אחרי מיקום העובד חורג מגבולות השמירה על פרטיות העובד. ברשות מציינים שגם במקום העבודה, שבו יש למעסיק יכולת בקרה על העובד, הוא לא מצמיד לו מערכות דיגיטליות שמדווחות בכל רגע היכן הוא ממוקם ומה הוא עושה.

רגישות רבה ביותר ופוטנציאל לפריצה

בחוות הדעת צוטטה פסיקה של בית המשפט העליון, שלפיה יש למעקב אחר נתוני מיקום של עובד רגישות רבה ביותר, ואם הם ייחשפו כתוצאה מפריצה, יכול להיגרם לעובד נזק חמור ביותר.

הפתרון של הרשות להגנת הפרטיות הוא ללכת בדרך המלך: אם איסוף הנתונים על מיקום העובד נדרשים למשימה מסוימת, אומרים שם, ניתן יהיה לאפשר התקנת מערכת כזו בתנאים מגבילים. אבל בוודאי שלא ניתן לאפשר מעקב גורף אחר העובד, ולא משנה מאיזו סיבה. בכל מקרה, על המעקב להיות שקוף ובידיעת העובד, תוך יצירת מדיניות שקופה שכל עובד ועובדת ת.ידע בדיוק מתי עוקבים אחריו.ה.

ברשות מציינים שהמעסיק צריך להטמיע מערכות שיבצעו את המעקב אך ורק בשעות העבודה המקובלות, ולא, חלילה, בשעות הפנאי של העובד. נקודה נוספת היא שחובתו של המעסיק לנקוט בכל האמצעים ולהטמיע את כל הטכנולוגיות כדי לשמור על המידע שנאסף ולהגן עליו מפני פריצות.

התחושה של עובדים רבים: המעסיקים לא נותנים בנו אמון

נושא המעקב הוא חלק מחששות שנוצרו בקרב מנהלים ועובדים עם המעבר לעבודה מהבית בימי ההתפרצות של מגפת הקורונה. בחודשים הראשונים של הקורונה נערכו כמה מחקרים שניסו להעריך את התחושות של העובדים במקומות שונים בעולם כתוצאה מהעובדה שמקום העבודה שלהם נסגר פיזית ושכל אחד מהם צריך לעבוד בביתו. חלק מהעובדים חשו שהמעסיקים משדרים אליהם חוסר אמון, שהם כל הזמן חושדים שהעובד מנצל את עובדת היותו בבית על מנת לעבוד פחות שעות – והתפוקה שלו בהתאם. התחושה הזו – קבעו המחקרים, שבוצעו על ידי חברות מחקר וייעוץ כמו גרטנר ומק'ינזי – פגעה במוטיבציה של העובדים והגבירה את הלחץ הנפשי שהם חשו, שגם ככה היה ברמות גבוהות עקב המגפה הבריאותית.

המציאות הזו בכל מקרה לא טובה – לא למעסיק ולא לעובד. בארגונים גדולים השכילו לערוך למנהלים סדנאות שבהן לימדו אותם איך מנהלים עובדים מרחוק, כיצד עושים בקרה חכמה ונותנים לעובד תחושה שהם דואגים לו ונמצאים בשבילו לכל בעיה או מצוקה. ואכן, מנהלים בארגונים, כולל מנהלי מחשוב, דיווחו על תהליכים בוני אמון שהם עשו עם העובדים, שהביאו הן להגדלת התפוקה שלהם (ויש גם נתונים מחקריים שמוכיחים זאת) והן להרגעת הלחץ. כאשר האמון בין העובד למעביד הוא ברמות סבירות, קל יותר למעביד להשתמש באמצעים דיגיטליים כדי לפקח על העבודה שלו. פעמים רבות העובד מקבל זאת בהבנה והחששות שלו מהכנסת כלי מעקב מסוכנים ותחושה של שיטור נעלמים.

חוקי העבודה הקיימים לא רלוונטיים לעידן ההיברידי ולא נותנים מענה לאתגרים העכשוויים. גילוי הדעת של הרשות הוא צעד חשוב, שמציף בעיה שמטרידה לא מעט עובדים ומעסיקים, ועצם העיסוק בה יכול להניב פתרונות שיאפשרו לבוס לדעת מה העובד שלו עושה, אבל לא יהפכו אותו לאסיר ברישיון, שנמצא תחת מעקב 24 שעות ביממה.