האם האקדמיה תיתן מענה לבעיית המחסור בכוח אדם בהיי-טק?

שנת הלימודים האקדמית נפתחה היום (א') בסימן של המשך הגידול במספר הסטודנטים שלומדים במוסדות ההשכלה הגבוהה. התחומים הטכנולוגיים ממשיכים להיות תחומי הלימוד המועדפים על הסטודנטים, והם מהווים 18% מסך כל הלומדים בשנת הלימודים האקדמית הנוכחית. אלה הם נתונים מעודדים, אבל מולם צריך להעמיד את הצד השני, שבמידה רבה הוא, או לפחות אמור להיות, הצעד הבא לאחר הלימודים הטכנולוגיים הגבוהים: תעסוקה בהיי-טק. או, יותר נכון, המחסור בעובדים בענף.

תעשיית ההיי-טק משוועת לכוח אדם, והמספרים מדברים 15 אלף משרות שלא מצליחים לאייש אותן. למרות זאת, יש הרבה מאוד בוגרי אקדמיה (וגם בני אוכלוסיות מודרות כגון חרדים וערבים) שלא מצליחים למצוא עבודה בענף, על אף שרכשו את התואר האקדמי והידע שהוא מעניק. הם מאוד רוצים להשתלב, אבל החברות בענף לא משלבות אותם.

הכשרת עובדים להיי-טק – האם זה בכלל התפקיד של האקדמיה?

הנתק הזה בין האקדמיה, שהיא הספק החשוב של מהנדסים ועובדים בכלל להיי-טק, לבין הענף עצמו הוא האתגר המרכזי שכלל הגורמים – מערכת ההשכלה הגבוהה, הממשלה וגם המעסיקים – צריכים לתת עליו את דעתם ולפתור אותו, או לפחות לנסות.

זה מחזיר אותנו לשאלה העקרונית, שהדיון בה מתנהל כבר כמה שנים: עד כמה האקדמיה צריכה להכשיר אנשים למקצועות ההיי-טק והאם היא מלמדת את המקצועות שהשוק זקוק לעובדים שיודעים אותם. אגב, זה נכון לתחומים נוספים, ומזכיר גם את השאלה: מי צריך את מדעי הרוח? שהרי חוץ מהמוסדות האקדמיים, מעטים מאוד מעסיקים פילוסופים, למשל.

השאלה על תפקידה של האקדמיה אל מול ענף ההיי-טק ב-2021 היא שאלה מהותית, שלא בטוח שהגורמים הרלוונטיים באקדמיה ובמועצה להשכלה גבוהה נתנו את דעתם עליה. במפגשי פורומים של אנשים ומחשבים בשנים האחרונות, כאשר עלתה שאלה כזו, הדעות בקרב ראשי הפקולטות היו חלוקות. חלק מהם אמרו בצורה נחרצת שהפקולטות שבראשן הם עומדים מכשירות אנשי אקדמיה למחקר בתחומי המדעים וההיי-טק ונותנים להם את הבסיס לצורך כך. לטענתם, אין זה מתפקידם להכשיר למקצועות עובדים להיי-טק, כי המחקר הוא מהותה של האקדמיה. מהצד השני, היו ראשי פקולטות ללימוד מחשבים שאמרו שהאקדמיה צריכה לעשות גם וגם – הן לחקור והן להקנות לסטודנטים ידע לקראת עבודה בענף הטכנולוגיה. לא במקרה אותם אלה שהחזיקו בדעה זו היו נציגי המכללות האקדמיות. אלה יותר מוכוונות תעסוקה, ודוגמה טובה לכך היא המכללה האקדמית תל אביב-יפו, שמתחילה השנה ללמד את לימודי מערכות המידע במסגרת בית ספר עצמאי.

ההחלטה של המכללה היא תוצאה של דיונים שערכו אנשיה מזה זמן רב עם המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת), שאנשיה סברו שמנמ"ר ואנשי מערכות מידע בכלל הם לא מקצוע שהאקדמיה צריכה לעסוק בו, אלא ללמד רק את היסודות של המקצוע – ובשביל זה לא צריך בית ספר ייעודי.

סיבה נוספת למחסור ולקשר שלו עם האקדמיה היא שהביקוש לכוח אדם בהיי-טק הוא כבר לא רק למהנדסים ולהנדסאים, אלא גם למקצועות נוספים – מאחר שהמשק כולו, על מגזריו השונים, מחפש פתרונות מבוססי טכנולוגיה, וגם ארגונים שאינם טכנולוגיים בהכרח מבצעים טרנספורמציה דיגיטלית. לכן, ארגונים מחפשים גם אחרי אנשים שעוסקים במקצועות שהם לא היי-טק פרופר, אבל טכנולוגיים למדי ומסייעים בחדשנות: מטמיעי מערכות, מעצבי UX/UI ואפילו אנשי מדיה חברתית.

עוד סוגיה היא שגם את מקצועות הליבה של ההיי-טק ניתן ללמוד ללא תואר אקדמי. כל זה, ובפרט הסעיף האחרון, מעמיד את המוסדות להשכלה גבוהה בפני הצורך לחשב מסלול מחדש ולשלב בין הצרכים והדרישות של האקדמיה ללימוד מקצועות שיסייעו לבוגר התואר לעתיד בשוק העבודה. כך זה יחסוך את המצב הנוכחי, שבו בוגרי אקדמיה וג'וניורים בכלל משחרים לפתחם של מקומות העבודה, תרים אחרי חברה שתקבל אותם ופניהם ברוב המכריע של המקרים מושבים ריקם, אם בכלל עונים להם. זאת, כי החברות מחפשות בדרך כלל אנשים עם ניסיון – שאין להם.

דדי פרלמוטר, ראש ועדה בינמשרדית לטיפול במחסור החמור בכוח אדם בהיי-טק. צילום: פיני חמו צילום: פיני חמו

נכון שיש מסלולים להכשרת עובדים פוטנציאליים למקצועות ההיי-טק, גם באקדמיה, ואפילו תוכנית ממשלתית בנושא, אבל זה לא מספיק. קברניטי המוסדות האקדמיים צריכים לשאול את עצמם האם לא ניתן ליצור אצלם מסלולי לימוד של המקצועות הטכנולוגיים, שיכללו גם הכשרות מעשיות. ולא רק הם: זה נושא שצריך לעמוד גם לפתחה של הוועדה שצריכה לתת מסקנות כיצד לתת מענה לבעיית ההון האנושי. מדובר בוועדה בראשות דדי פרלמוטר, מוותיקי ההיי-טק הישראלי, שמכיר היטב את הבעיות והצרכים של הענף – כולל המחסור בהון אנושי. יש לקוות שהוועדה תרד לעומקם של דברים ולא תהסס לגעת גם בפרות קדושות, כדי לשנות תפיסות עולם לגבי תפקידה של האקדמיה בהכשרת הדור הבא של ההיי-טק הישראלי.