ביטול עסקת אינטל-טאואר: הנקמה של הסינים מוגשת קרה

אם הסינים היו יהודים, הם בטח היו משתמשים בביטוי מהתורה "לי נקם ושילם", שעוסק במתן גמול על מעשים רעים. או, במילים אחרות, נקמה. אבל, סביר מאוד להניח שכשהם קראו היום (ד') את החדשות הטכנולוגיות, אנשי הממשל הסיני אמרו, בינם לבין עצמם: "נקמה היא מנה מצוינת כשהיא מוגשת קר". מדוע? כי אינטל הודיעה היום שהיא נסוגה מעסקת ה-5.4 מיליארד לרכישת טאואר סמיקונדקטור הישראלית, לאחר שהגיע המועד האחרון להשלמת העסקה והאישור של הרגולטור הסיני לא הגיע. לצערן של אינטל וטאואר, אפשר בהחלט לומר שזה היה צפוי.

לא עזרה נסיעתו באחרונה של מנכ"ל אינטל, פט גלסינגר, כדי לשדל את הממשל בבייג'ינג לאשר את הרכישה – הרצון של הסינים לפגוע בארצות הברית ולהעביר מסר ברור באמצעות אי אישור העסקה היה חזק יותר. בפרט עקב העובדה שאינטל היא הסמל הכי חזק של תעשיית השבבים האמריקנית, או, אם תרצו – היא המק'דולנדס של תעשייה זו. על אף שהיא כבר שנים רבות מאוד חברה גלובלית, שפועלת כמעט בכל מקום בעולם – כולל במזרח אסיה, ובישראל, היא עדיין נחשבת לחברה אמריקנית פר אקסלנס, ופגיעה בה היא פגיעה באחת מאושיות התעשייה הטכנולוגית של ארצות הברית.

פט גלסינגר, מנכ"ל אינטל. צילום: ג'ק מורטון

רק היום פרסמנו דברים של אחד מבכירי תעשיית השבבים הסינית אודות הנזקים שגורמת ארצות הברית לתעשיית המחשוב הסינית באופן כללי, ולתעשיית ייצור המוליכים למחצה של מדינה זו באופן פרטני. הסיבה לכך היא החרם – שהוכרז עוד בימי הנשיא הקודם, דונלד טראמפ, ושממשלו של ג'ו ביידן ממשיך אותו בנפש חפצה. לדברי האמריקנים, החרם הוא אילוץ שנובע מהדאגה לביטחון הלאומי של המדינה. בסין שוללים זאת וטוענים כי הרצון הבלעדי של ארצות הברית בצעד דרמטי זה הוא מניעה ככל הניתן של תחרות מצד המדינה החזקה. כך או כך, ג'ראלד יין, המייסד, היו"ר והמנכ"ל של AMEC וכאמור, מבכירי תעשיית השבבים הסינית, אמר שתעשייה זו במדינה זו תקועה חמישה דורות אחורה, ומתקשה אפילו להגיע לייצור ב-14 ננו-מטר – ליתוגרפיה שאפילו במונחים של אינטל נחשבת למיושנת מאוד. תארו לעצמכם שעדיין הייתם רוכשים כיום מחשבים, טלפונים או טאבלטים שהמעבדים שלהם מיוצרים ב-28 ננו-מטר? מכירים מישהו בתעשייה הדיגיטלית המודרנית שהיה מסכים לדבר כזה? נדמה שזאת שאלה רטורית.

למה לא דחו שוב את המועד האחרון לעסקה?

התאריך האחרון לביצוע עסקת אינטל-טאואר היה, כאמור, אתמול, וביטולה עלה לענקית השבבים האמריקנית 353 מיליון דולר. זה לא מה ש-"ישבור" את אינטל, אבל זה בהחלט סכום לא מבוטל, אפילו עבורה. אלא שהתאריך האחרון לביצוע העסקה כבר נדחה פעם אחת, ולכן אפשר לשאול את השאלה: למה שתי החברות לא ניסו לדחות אותו שוב? מדוע אינטל הסכימה לוותר על סכום של כמה מאות מיליונים על כלום, בעקבות החוזה שנחתם בתחילת הדרך בין שתי החברות? יש לכך תשובה ברורה: לאחר הביקור של גלסינגר בסין, באינטל ביצעו ניתוח מהיר של המצב והיה להם ברור שאם לא יקרה משהו קיצוני, ואפשר לומר גם 'מטורף', הרגולטור בבייג'ינג ימשיך לשתוק ולא לאשר את העסקה, מבלי להסביר מדוע ולמה. זה היה ברור גם לסינים.

האם אינטל עשתה חישוב מסלול מחדש לעסקה באופן כללי? צילום: Shutterstock

אינטל חשבה בתחילת 2022 שהיא צריכה את העסקה עם טאואר כדי להיכנס במהירות לתחום של ייצור מותאם, כחלק ממהלך שאם היה יוצא לפועל, הוא היה הופך את מפעלי הייצור שלה, כולל זה במגדל העמק, לחברה בפני עצמה. אלא שכנראה שבענקית השבבים האמריקנית סבורים עכשיו שהם כבר לא ממש צריכים את זה ומעדיפים, בתקופה שבה החברה מבצעת השקעות אדירות בבנייה של מפעלי ייצור חדשים בארצות הברית, באירופה וגם בהרחבת המפעל בישראל, להשאיר את חמשת מיליארדי הדולרים הנוספים בקופה.

טאואר אמנם מתמחה בתחום של תדרי רדיו וחיישנים תעשייתיים, אבל אינטל הכריזה באחרונה על יכולות אריזה חדשות, שבאמצעותן היא יכולה לשלב טכנולוגיות על שבב אחד שמגיעות מיצרניות שונות. בנוסף, היא השיגה כמה חוזים יפים, כולל שותפות עם מדיה-טק, המתחרה הגדולה של קוואלקום, ודיווחה על עלייה ברבעון השני של 2023 בשיעור של 300%, במונחים של שנה לשנה, בפעילות של מפעלי הייצור שלה. כל זה מצביע על כך שהיא מרגישה שגם בלי העסקה עם טאואר, אסטרטגיית ה-IDM 2.0, שעליה הכריז גלסינגר עם כניסתו לתפקיד, בהחלט מתממשת, ונכון שזה היה טוב לו עסקת הרכישה של טאואר הייתה מתממשת, אבל כנראה שהיא תסתדר גם בלעדיה.