סגן הנשיא בפאלו אלטו שמסייע לחוסן הנפשי של ילדי העוטף

המלחמה העצימה את הצורך בהענקת סיוע רצוף, חינוכי ורגשי לילדי יישובי הנגב המערבי, שפונו מבתיהם בשבת השחורה ב-7 באוקטובר. לאתגר הזה נרתמו שתי עמותות שהוקמו על ידי יזמים ובכירי היי-טק – שיתופים וציונות אלפיים. משימתם היא להעניק לילדים משדרות ומיישובי המועצה האזורית אשכול את כל האמצעים הדרושים כדי שיקבלו את הסיוע הזה וליווי צמוד, במקומות שבהם הם נמצאים לאחר שפונו מבתיהם.

בתוך זמן קצר הוקמו מתחמי טיפולים באילת, בים המלח וגם בחלק מיישובי המקור של הילדים. באותם מרכזים ניתנים סיוע, על ידי אנשי מקצוע, והמשאבים לצורך כך, ובעיקר ליווי המשפחות בכל מה שנדרש. הכול נעשה ברגישות ובשיתוף פעולה מלא עם הגורמים הרלוונטיים – מוסדות חינוך, ההורים, ראשי היישובים ועוד.

אחד מאנשי ההיי-טק שנרתם למשימה הוא עידן טנדלר, יו"ר מיזם ההיי-טק החברתי Place-IL, ומי שבשגרה משמש כסגן נשיא בפאלו אלטו. בראיון לאנשים ומחשבים מספר טנדלר כיצד סייע להקים תשתית טכנולוגית שתאפשר את ניהול המיזם המורכב הזה, וכן על מיזמים חברתיים שאליהם התחבר, מאז שחזר לישראל משהות בת שבע שנים בארצות הברית.

מה הביא אותך להתחבר למיזם?
"אני פעיל במיזמים חברתיים, ובמסגרת זו פגשתי את רוני דואק, יזם ופילנתרופ, שהיה בין מקימי שתי העמותות, שבהן חברים כמה עשרות מנכ"לים בכירים בענף ההיי-טק. הם חיפשו דרכים להתגייס ולסייע לתושבי יישובי הנגב המערבי.

מהר מאוד זיהינו שיש מאסה של בני נוער וילדים שהולכים להיות מפונים, ומישהו צריך לסייע להם. היה ברור שמשרד החינוך יטפל בנושא בתי הספר, אבל סוגיית החוסן הנפשי התבררה כחשובה ומרכזית. מדובר בילדים שחצי מהכיתה שלהם נחטפה או נהרגה, ושלא פעם גם המורים שלהם נחטפו או נהרגו. זה מחייב בניית תוכנית ארוכת טווח של רצף טיפולי עם אנשי מקצוע וסביבת טיפולים מתאימה, שדורשת לא מעט משאבים ויכולת ניהול ושליטה".

איך סייעת במיזם הזה?
"כשפגשתי את אנשי המיזם, אמרתי להם שחייבים להקים תשתית טכנולוגית שתאפשר להם לנהל אותו. יש כאן שורה של שחקנים-לקוחות: הילדים ובני הנוער, שמפוזרים במקומות שונים בארץ, המטפלים המקצועיים, ההורים וכל השותפים ברשויות, והכול צריך להיות נגיש ומסונכרן, כדי שזה יעבוד בצורה הטובה ביותר".

את מי גייסת לצורך כך?
"הטלפון הראשון שהרמתי היה למאנדיי, שיש לה פלטפורמה שמתאימה בדיוק לדברים כאלה, ורתמתי את מנהליה למיזם. לצידם, גייסנו מתנדבים נוספים מהענף, ובראשם רן שביט מגוגל. מאנדיי הביאה צוות משמעותי מישראל ומארצות הברית, שהרים את התשתית ללא כל עלות ובשיא המהירות".

"צריך להבין את המורכבות: היה צורך במערכת שמסוגלת להתמודד עם היבט גיאוגרפי מורכב, כאשר כיתה אחת משדרות יכולה להיות מפוצלת לא רק בין מלונות נפרדים, אלא בערים נפרדות. האתגר הזה, של לייצר רצף טיפולי במרחקים, עם אלפי ילדים עם צרכים שונים, ולחבר אותם לעשרות ואולי מאות מטפלים ומדריכים, הוא אתגר מסובך לוגיסטית", הוסיף טנדלר.

לדבריו, "המערכת שהקמנו מאפשרת שבמתחם באילת ישב איש צוות, שבאפליקציה עם ממשק משתמש פשוט יכול לעקוב אחר הנעשה עם כל ילד, מי טיפל בו, מי צריך לטפל בו, מתי, מה הוא צריך לעשות למחרת מבחינת תוכנית טיפול או העשרה, וכדומה. הטכנולוגיה מאפשרת לעשות את זה בסקייל גבוה. זה כולל גם את היבטי הגיבוי, האבטחה, ההגנה על הפרטיות והרשאות ממוקדות".

מה המסקנות מהפעילות עד כה?
"זה מורכב. טווח הגילאים משתנה – מגיל 6 ועד 18. עם הקיבוצים זה קצת יותר קל, כי שם מדובר בקהילות סגורות. אנחנו מתמודדים, מנסים להכיל ולסייע ככל האפשר".

אמרת שאתה פעיל במיזמים חברתיים נוספים. ספר על כך.
"כן. אני מכהן כיו"ר הוועד המנהל של Place-IL – מיזם חברתי שהוקם על ידי מנהלים בהיי-טק, במטרה לגייס לענף אוכלוסיות שנמצאות בתת ייצוג בו. אנחנו מאתרים בעלי כישרונות מהפריפריה ומאוכלוסיות כגון, חרדים, בני החברה הערבית ונשים, ומכשירים אותם אצלנו, לאחר ראיונות קפדניים. אחרי ההכשרה אנחנו משלבים אותם בחברות היי-טק בתפקידי ג'וניורים למשך תקופה מסוימת, וחלק מהם נקלטים בחברות הללו".

יש לא מעט מיזמים כאלה, עם אתגרים דומים, שלא תמיד עולים יפה.
"נכון, אבל שיטת ההכשרה שלנו מבוססת על מתודולוגיה שעובדת בארצות הברית והוכיחה את עצמה.

בנוסף, אנחנו מציידים את המועמדים בקורות חיים מפורטים, עם פרופיל מקצועי מפורט. חלק מהם מגיעים ממוסדות שונים, אין להם ניסיון בכתיבת קורות חיים, ומי שמכיר את עולם מששאבי האנוש יודע עד כמה זה חשוב. המטרה שלנו, מעבר לגיוון התעסוקתי, היא גם לשנות את הגישה של המנהלים. הפלטפורמה שלנו מחברת בין המנהלים שמגייסים לצעירים שאנחנו מאתרים אותם ונותנים להם את ההזדמנות להצטרף להיי-טק".

יש שינוי בענף ההיי-טק במה שקשור לפעילות למען החברה?
"ללא ספק כן. בתרומתו בימי המלחמה הוכיח ההיי-טק שיש לו חלק בחוסנה הלאומי של ישראל. לאחר המלחמה אני מצפה מחברות ההיי-טק מהמרכז המסייעות רבות כרגע לגייס יותר ויותר עובדים חדשים שגרים בפריפריה, להשקיע בהכשרות מעשיות ולפתוח אתרים מקומיים בדרום ובצפון, כדי לאפשר לעובדים החדשים לעבוד משם. אולי, בתוך כמה שנים, החברות, שהתרגלו לעבוד עם מרכזי פיתוח במזרח הרחוק ובמזרח אירופה, יכריזו על הקמת מרכזי פיתוח בשדרות, באופקים או בקיבוצים באזור. מרכזים אלה יוכלו להוביל פיתוחי מוצרים חדשים או יהפכו למרכזי מצוינות של שירות".