עדות מהשטח, מה-7 באוקטובר: סימה שטרית, מתנדבת מגן דוד אדום

שטרית, אימא לחמישה, תושבת ירוחם, השתתפה בוובינר "WIT - נשים בזמן מלחמה" של אנשים ומחשבים, ותיארה כיצד היא ואנשי מד''א נוספים הצילו חיים בשבת הארורה ● טקסט קשה לקריאה

סימה שטרית.

"מהבוקר של שבת, ה-7 באוקטובר, ועד הלילה הייתי עסוקה, כמתנדבת מגן דוד אדום, בטיפול בפצועים ובפינוי שלהם לבתי החולים. עד הלילה, כלל לא הייתי מודעת לגודל האירוע. כשהגעתי הביתה, הייתי מלוכלכת בדם שהשחיר. לא רציתי שילדיי יראו אותי ככה, אז לפני שנכנסתי הביתה הורדתי את הבגדים בחוץ והתעטפתי בשמיכה, כדי למזער את הנזק. לא היה נזק, כי ילדיי ראו את מה שכולם ראו – זה היה יום טראומטי", כך אמרה סימה שטרית, תושבת ירוחם, אימא לחמישה וכאמור, מתנדבת במגן דוד אדום.

שטרית דיברה בוובינר "WIT – נשים בזמן מלחמה" של אנשים ומחשבים, שנערך לפני ימים אחדים. פתחה אותו נטלי גבאי, סמנכ"לית השיווק, הכנסים והאירועים של הקבוצה, והנחתה אותו גילי שלזינגר, מנהלת חטיבת SaaS באורקל ישראל.

"באותה השבת בבוקר הייתי כוננית עם אמבולנס ליד הבית", סיפרה שטרית. "ב-07:00 בבוקר נשמעה אזעקה. מפקד התחנה אמר לי: 'שימי שכפ"ץ וצאי לבאר שבע'. חשבנו שיש נפילות, לא תיארנו לעצמנו שככה ייראה היום. הגענו לעיר ופינינו פצועים משתי נפילות לבית החולים סורוקה".

"כעבור חצי שעה", המשיכה, "הוקפצנו לכביש עוקף אופקים, לפנות נהג אמבולנס שנורה בבוקר על ידי מחבלי החמאס. בדרך עוד חלפנו על פני טנדרים של החמאס, ולצערי לא היה מה להציל: אהרון חיימוב ז"ל, תושב אופקים, חובש בכיר ונהג אמבולנס במד"א, נרצח".

"לא הבנו שטיפלנו בפצועים תחת אש"

"הגענו לאופקים וכולם דיברו על 'מסיבה', אבל לא הבנו במה מדובר. פחתנו 'מיני מיון' ראשוני, העמדנו שורות של אלונקות ובנינו מעין בית חולים צבאי. למקום הגיעו מכוניות רבות עם צעירים פצועי ירי בכל חלקי גופם. לא ניתן היה להבין מה קורה: עסקנו במיון – מי מפונה ולאיזה בתי חולים, לפי חומרת הפציעות. כלל לא הבנו אז שטיפלנו בפצועים תחת אש", ציינה.

שטרית המשיכה וסיפרה כי "בצהריים הגענו לצומת אורים, וטיפלנו בחמישה חיילים פצועים קשה, שפונו במסוק. ברקע ניהלתי שיחות עם אחד מילדיי, שלחם בסעד ובבארי. הוא חיזק אותי ואני 'איימתי' עליו שישמור על עצמו. חזרנו לאופקים, ושם עצרו אותנו חיילים עם כלי נשק שלופים, שרצו לוודא שאכן אנחנו ממד"א, ושאנחנו לא מחבלים שגנבו את האמבולנס. פינינו לסורוקה שני חיילים, אחד מהם היה פצוע קשה. הרדמנו והנשמנו אותו כחלק מטיפול רפואי מציל חיים. כל הדרך לסורוקה חלפו מחשבות שהוא לא ישרוד. הגענו לחדר הטראומה בסורוקה, והוא נראה טראומטי: היה מטורף, המון בלגן. מטופלים לא נשאלו לשמותיהם, רק הדביקו להם מספרים לזיהוי על המצח. המצב היה נוראי. הכנסנו את הפצוע קשה למיטה של מישהו שלא שרד, והמשכנו בנסיעה בחזרה לאופקים".

המראות הקשים מחוץ לבית של רחל מאופקים

"באופקים טיפלנו בהמון צעירים מהמסיבה", אמרה, "ומשם הוקפצנו לבית של רחל אדרי, רחל מאופקים, שהוחזקה בביתה כבת ערובה על ידי המחבלים, ופעלה בקור רוח והרוויחה זמן עד שכוחות הביטחון חילצו אותה ואת בעלה. מחוץ לבית היה זה אחד מהמחזות הקשים: התהלכנו בין גופות שהיו מוטלות על הכביש – ומעבר לכך לא ארחיב".

שטרית אמרה לסיום כי "בתוך יומיים, שלושה מילדיי כבר לחמו. נקודת האור בכל הסאגה הזו הייתה החייל הפצוע קשה מצומת אורים. כעבור יומיים גלשתי וחיפשתי את שמו בין ההרוגים. שמחתי לראות ששמו לא היה רשום שם. הפנים שלו ליוו אותי לאורך זמן רב. חודש אחר כך ביקרתי אותו. זה היה נס גדול שהוא נותר בחיים".

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים