"התובנה הכי חזקה שלי מהמלחמה: קודם כל לטפל באנשים"

במסגרת וובינר בריאות דיגיטלית של אנשים ומחשבים, שייערך ביום א הקרוב, יתקיים פאנל בנושא חוסן ניהולי וניהול משברים במערכת הבריאות. את הפאנל תנחה נעמה פרי כהן, מנהלת אגף דיגיטל, טכנולוגיה וחדשנות בחטיבת בתי החולים הממשלתיים במשרד הבריאות. בפאנל ישתתפו: שלי שלם, מנמ"רית המרכז הרפואי גליל; ניר גרווה, מנמ"ר בית החולים ברזילי; קובי כץ, סמנכ"ל וראש חטיבת טכנולוגיות במכבי שירותי בריאות; וקטי בר שלום, מנהלת החדשנות בקופת חולים מאוחדת. לקראת הוובינר, פרי כהן מסבירה בראיון לאנשים ומחשבים את משמעות התפיסה של חוסן ארגוני-אנושי.

בין הקורונה למלחמה דובר רבות על הטכנולוגיה, אבל פחות על הזווית האנושית, על העובדים. איפה זה תופס אתכם?
"באגף שלנו מועסקים מאות עובדים בתפקידים מגוונים ויוצאי דופן. מעבר לאנשי טכנולוגיה עובדים באגף רוקחים, אחיות, רופאים וחוקרים. הם מובילים פתרונות ותהליכים ייחודיים, בשוטף ובלחימה. עד כאן מבחינתנו זו שגרה, כי המציאות שלנו בנויה סביב חירום. אנחנו יודעים לבנות פתרונות באופן גמיש ובעתות לחץ, ולהביא את הטכנולוגיות המתקדמות. התובנה הכי חזקה שלי היא שהמלחמה לימדה אתנו קודם כל לטפל באנשים, כי גם בעורף, כמו בחזית – רק כך אפשר לנצח".

מה היה אצלכם בשבת של ה-7 באוקטובר?
"בשיחות עם ההנהלה מהממ"ד הבנו שכדי שנוכל להמשיך ולתת את המענה החיוני לבתי החולים, למטופלים, לפצועים ולחיילים, אנחנו צריכים לטפל גם בחוסן הארגוני. להתחבר לסיפור האישי של כל אחד מהעובדים שלנו. לגעת במעגל האישי, ולא רק במקצועי".

איך עשיתם את זה?
"הקמנו יחידת חוסן ותפיסת ניהול של שגרה קשובה, כשהמטרה היא לשמר את ה-DNA הארגוני ולייצר מענה לבתי החולים, תוך שאנחנו קשובים לסיפורים האישיים ולצרכים האינדיבידואליים. בנינו מסגרות שונות של כיווני פעולה, קבוצות שיח, שיקוף מטרות ומיקוד המשימות".

כיצד זה בא לידי ביטוי ברמת העובדים?
"סיפקנו לעובדים ולבני משפחותיהם צרכים בסיסיים – החל משינוע תיק שנשכח של מילואימניק, עבור בציוד ליחידה וכלה בבת זוג עם תינוק, שנשארה לבדה בחרדה, ושלחנו לה עובדת שתשב לצידה. הבנו מהר מאוד שלא מספיק לעקוב אחרי הנוכחות אלא גם אחרי ההיעדרות של העובדים. את הכול ריכזנו במערכת אל"ה – אנשים לפני הכול".

מה זה אומר בפועל? איך מתנהלת יחידת IT במובן הרך של הניהול?
"צריך להבין שגם העבודה היום יומית במערכת הבריאות פוגשת את העובדים בעשייה שאיננה תמיד פשוטה. מה שעשינו במקרה של המלחמה הוא, בין היתר, יצירת פתרונות שנוגעים לזיהוי החללים, הטמעת מערכות שמהוות מעטפת לעולם בריאות הנפש, לרבות בשטח, כגון מערכת אופיר, שהוקמה לליווי הרגשי של המפונים, ויצירת תוכניות טיפול מגוונות לרפואה מרחוק של רופאים בבתי החולים, בשל הגבלת הטיפול האמבולטורי. את כל זאת עשינו תחת מטחי טילים כבדים וחששות רבים. כמו כן, התמודדנו עם צרכים מורכבים מול הביטוח הלאומי. יש עוד אינספור סוגיות שנדרשנו לתת להן פתרוןף כגון הצורך להעביר מחלקות ואף בתי חולים שלמים למקומות אחרים, ולייצר רצף טיפולי דיגיטלי בתוך ארגון במקום חדש. חווינו הרבה מאוד עשייה, וכולם נרתמו סביב השעון.

בצד הניהולי-מנהיגותי נדרשנו לנהל את החוסן של האנשים סביב אותה עשייה. לכן, נכנסנו למה שקראנו 'שגרה קשובה'. לא הכרחנו אף אחד להגיע לעבודה. להיפך – הכלנו, עודדנו. כמו כן, מינינו פרויקטור ייעודי שעמד בראש צוות שכלל אנשים מתחומי ידע שונים. מנהל הצוות ערך מפגשים יום יומיים, שבהם ניתן מענה לרגשות של העובדים. זאת, לצד סדנאות יזומות וקבוצת ווטסאפ, שבמסגרתה סיפרנו בכל יום חמישי על העשייה באותו השבוע. אולם, העיקר הוא הרבה מאוד אמפטיה, הקשבה ועזרה הדדית, קשר עם העובדים שלנו שגויסו, וגם, לצערנו, השתתפות בהלוויות וביקורי תנחומים".

מתעניינים בבריאות דיגיטלית? רוצים לשמוע עוד? להרשמה לוובינר בריאות דיגיטלית של אנשים ומחשבים לחצו כאן.