החשש מתגובה של איראן: האם הארגונים מוכנים לתקיפה משמעותית?

מאז סוף השבוע שעבר, מדינת ישראל נמצאת במצב של אי ודאות: האם איראן תנקום על חיסולו של מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה בסוריה ולבנון, חסן מהדווי – חיסול שמיוחס לישראל? ואם כן – היכן היא תנקום, מה יהיה הנזק של אותה נקמה והאם היא תוביל למלחמה אזורית כוללת? ההערכות הרווחות בקרב גורמי הביטחון והמודיעין הן שאיראן אמנם תנקום, אבל לא ברור היכן, באיזו עוצמה ומה תהיינה ההשלכות של התקיפה.

שאלת המוכנות של ישראל לנקמה שכזאת, ולמלחמה שעלולה, חלילה, לפרוץ בעקבותיה, מעוררת התלבטות אצל הגורמים האחראיים, שאמורים להנחות את הציבור איך להיערך למקרה של הסלמה במצב – הן במישור הפרטי, הן במישור הציבורי והן בזה הארגוני-עסקי. קמפיינים ישירים שיעסקו בנושא עלולים להגדיל את הפאניקה בציבור, ולהביא להסתערות מחודשת על מים, גנרטורים, מזון וציוד נוסף מעין זה. דוגמה לכך ראינו ביום ה' שעבר, כשראש אמ"ן, האלוף אהרון חליווה, רק צוטט משיחה סגורה כאומר שהימים הרעים אולי עוד לפנינו, וכבר היו כאלה שצבאו על רשתות השיווק והחלו להצטייד בציוד לשעת חירום.

הערכות מודיעיניות, שמגיעות ממקורות שונים, אמינים, מדברות על כך שהאיראנים ינסו לפגוע במטרות צבאיות וממשלתיות. המשמעות היא שעלולה להיות פגיעה בתשתיות חשמל, תקשורת, גז ועוד, שהן קריטיות לחיים שלנו ולתפעולו של כל ארגון. לכן, מה שנכון לאנשים פרטיים, שיכולים להחליט האם ועד כמה להיות מוכנים, לא נכון לארגונים.

נכון שהאיום האיראני לפגיעה במתקנים קריטיים ישראליים אינו חדש, אלא שעד עכשיו הוא היה במרחב הסייבר, והפעם הסכנה יותר מוחשית, לרבות בממד הפיזי. זה מעלה את השאלות: האם ארגוני התשתיות הקריטיות מוכנים לתקיפות שכאלה? ומה עם הארגונים האחרים?

המנמ"רים צריכים להרים דגל, לעשות את כל מה שנדרש כדי להיערך באמת לכל תרחיש, ובעיקר לנסות לשקף את זה לציבור, לסיוע בהורדת רמות החרדה

אם היה גורם מתכלל, היה קל יותר לדעת האם הארגונים מוכנים

שאלת המוכנות של המשק למתקפות כמו זו שמדובר עליה עכשיו נותרה לא ברורה. בהעדר גוף מתכלל, שאחראי על הטיפול בתקיפות סייבר ובתקיפות פיזיות על ארגונים, לא קיים מקור מידע אחד גלוי ושקוף שמדווח על מצב המוכנות של גופים כמו חברת החשמל, מקורות, חברות הגז, חברות התקשורת, רשתות השיווק, הבנקים ועוד רבים. חלקם אמנם עובדים עם מערך הסייבר הלאומי, אלא שמערך הסייבר הוא גוף מייעץ, נטול סמכויות אכיפה.

כאשר שואלים את ראשי הארגונים הללו ואת הבכירים הטכנולוגיים שלהם, התשובה שלהם היא, בדרך כלל: אנחנו ערוכים לכל תרחיש. סביר להניח שלשיטתם הם סבורים שהם ערוכים, ואולי הם עשו את כל המאמצים, אבל אחרי ה-7 באוקטובר, תשובות מסוג זה רחוקות מלהרגיע את הציבור. האזרח הישראלי לא מוטרד רק לגבי הביטחון האישי שלו בבית, בממ"ד, אלא הוא גם רוצה לדעת שגם במצב חירום, הוא יקבל חשמל ומים, שרשתות השיווק יפעלו ושיהיה די כסף על מנת שיוכל למשוך מזומנים. הוא גם רוצה לדעת מהן ההערכות לגבי מידת הפגיעה, אם תהיה כזאת, ועד כמה ייגרם נזק למדינה, ולו באופן ישיר.

אותו אזרח רוצה לדעת שהארגונים הקריטיים לו ולמדינה אמנם ערוכים למקרה של פגיעה בתשתיות שלהם, שיש לכל אחד מהם תוכניות חירום. למרבה הצער, זה לא קורה, והעדר המידע, חוסר הוודאות, הוא המרכיב המרכזי ביצירת ובהמשך החשש הציבורי – חשש שבעצמו יכול לגרום לנזקים חמורים לנו, החוששים.

כאן שוב צריך לבוא לידי ביטוי התפקיד המרכזי של המנמ"רים בארגונים: הם צריכים להרים דגל, לעשות את כל מה שנדרש כדי להיערך באמת לכל תרחיש, ובעיקר לנסות לשקף את זה לציבור, לסיוע בהורדת רמות החרדה. האם הם יעמדו, ונעמוד כולנו, במבחן הזה, ללא צורך בוועדת חקירה ממלכתית? הלוואי שלא יהיה צורך בכך, כי השקט יישמר מהכיוון של איראן והפרוקסיז שלה.

האביב לא הגיע להיי-טק

דו"ח של מכון RISE, שפורסם השבוע, מראה שלמרבה הצער, האביב עוד רחוק מלהגיע לענף ההיי-טק. על פי הדו"ח, מאז תחילת המלחמה, בחצי השנה האחרונה, חלה ירידה של יותר מ-30% בהיקף ההשקעות בחברות טכנולוגיה ישראליות. הפגיעה היא בעיקר בגלל העדר משקיעים זרים, שעדיין מדירים את רגליהם מהשקעה בישראל.

הנתונים מראים שאם חשבנו לפני ה-7 באוקטובר שברבעון הראשון של 2024 נראה ניצני התאוששות, באה המלחמה וגרמה לכך שההערכות האלה לא יצאו אל הפועל. הערכות אחרות, שניתנו בסוף השנה שעברה, דיברו על כך שבסופו של דבר, הכסף יגבר על הרגש. כלומר, המשקיעים, שמחפשים אפיקי השקעה מניבים, יבינו שלמרות הכול, ישראל היא מקום בטוח להשקיע – והם יחזרו. בינתיים זה לא קורה, למרבה הצער.

האם גוגל תישמע לקריאה? סביר להניח שלא. צילום: BigStock

אחת הסיבות לכך היא התגברות הסנטימנט השלילי כלפי ישראל בעולם. זה בא לידי ביטוי גם בחברות היי-טק. רק אתמול (ד') פרסמנו שעובדים בגוגל דורשים מהחברה לצאת מפרויקט הענן הלאומי של ישראל, נימבוס, שהיא אחת משתי הזוכות בו. וזאת ממש לא הדוגמה היחידה.

למרות הנתונים הקודרים והמצב הבעייתי, חייבים להמשיך ולנסות לפרוץ את החסמים שנוצרו, לחפש דרכים להגיע לאותם גורמים שכרגע חוששים ולשכנע אותם שלמרות הכול, אומת הסטארט-אפ חיה ובועטת.