האם הממשלה אמנם תעמיד את ההיי-טק בראש סדר העדיפויות?

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, גילה גמליאל, שנכנסה לתפקידה לא מכבר, גילתה מהר מאוד שכל האזהרות שהושמעו בשנה וחצי האחרונות לגבי השפעת המשבר הכלכלי, המהפכה המשפטית והמלחמה על ענף ההיי-טק – התגלו כנכונות. בחלקים מסוימים הן אפילו היו אופטימיות מדי.

לפי ימים אחדים השתתפה השרה גמליאל בישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, שם היא הציגה את תוכניות העבודה שלה ושל המשרד. היא הודיעה באופן חד משמעי כי לא תאפשר קיצוץ נוסף בתקציב המשרד, שגם ככה הוא מהנמוכים מבין תקציבי הממשלה, ואם מצרפים אליו את תקציב רשות החדשנות, הוא עומד על פחות משני מיליארד שקלים. ללא רשות החדשנות, עדיף אפילו לא לכתוב באיזה מספר מגוחך מדובר.

התקציב השנתי של רשות החדשנות, שהינה גוף סטטוטורי עצמאי שנמצא תחת משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, לא עודכן מאז 2018. עם זאת, בתחילת המלחמה אישר משרד האוצר תוספות נקודתיות לתקציב, לטובת סיוע לסטארט-אפים שנפגעו ממנה. אלא שלא מדובר בתוספת קבועה.

הצורך בעדכון קבוע של תקציבי ההיי-טק קיבל חיזוק עם פרסומו לפני ימים אחדים של הדו"ח השנתי של רשות החדשנות. הדו"ח מראה שהמלחמה, שהחלה בראשית הרבעון האחרון של 2023, לא הספיקה להשפיע על הביצועים של ההיי-טק בשנה זו, אבל עקב התמשכותה והעדר האופק לסיומה, המצב בצפון והגיוס הנרחב של חיילי המילואים, הורע מצבו של הענף. יש לציין שבהקשר זה שההיי-טק הוא הענף שממנו היה השיעור הגבוה ביותר של מגויסים בתחילת המלחמה. המצב חריף עד כדי כך שברשות הזהירו שהקטר של המשק עלול לחזור לתקופת משבר הדוט קום, שאירע בתחילת שנות ה-2000, והתפוצצות הבועה. אם זה יקרה, המשמעות תהיה פגיעה רוחבית בכל ענפי המשק, השפעה ניכרת על ההכנסות מיצוא וקושי רב יותר בהתאוששות הענף אחרי המלחמה.

הדו"ח נדון בוועדת השרים למדע וטכנולוגיה, ובין היתר בעקבותיו, השרה גמליאל, שמשמשת כיו"רית הוועדה, החליטה להטיל על הרשות להגיש לה באופן מיידי תוכנית להשקעות בהיי-טק, על מנת להעלות אותה להצבעה במליאת הממשלה.

האם הפעם יבינו בממשלה שההשקעה בענף ההיי-טק לא מוגבלת רק אליו, אלא משפיעה על כלל המשק והכלכלה, ותורמת לרווחה – וגם לשם – של ישראל, בתקופה שאנחנו לא פופולריים בעולם? נתניהו מודע לכך, או לפחות היה מודע לכך פעם. יש לקוות שגמליאל תזכיר לו את זה, ושביחד איתה ועם שר האוצר, הוא יפעל בהתאם

אחד האתגרים המשמעותיים שמשרד המדע מתמודד איתו, וגם הוא קשור למלחמה, הוא החרם האקדמי על ישראל – חרם שכבר נותן את אותותיו. בעיקרו, מדובר בחרם לא מוצהר, אולם במקרים רבים, זה גרוע מחרם רשמי. כך או כך, בישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת עלה שחוקרים, מחקרים ופרויקטים אקדמיים שמחייבים שיתוף פעולה עם מוסדות ועמיתים בחו"ל נעצרים או נדחים, ושמרצים ישראליים לא מוזמנים לכנסים מקצועיים ואקדמיים, שבעבר הם הוזמנו אליהם בנפש חפצה. זה משפיע על שלל עולמות ההיי-טק שנחקרים באקדמיה הישראלית, ומסייע להרחבת הפער בינינו לבין מדינות אחרות בתחומים חמים כמו הבינה המלאכותית, שישראל לא השכילה להבין עד כמה הם חמים ולהשקיע בהתאם עוד לפני המלחמה. בתחום ה-AI נדרשות תוכניות לטווח ארוך, שיכללו חינוך והכשרה כבר מגיל צעיר, הפניית תקציבים להקמת תשתיות שיאפשרו פיתוח שבבים עבור בינה מלאכותית, ובעיקר פעילות נרחבת במסגרת שיתופי פעולה עם האיחוד האירופי וגורמים עולמיים אחרים. זו לכשעצמה משימה לא קלה, בהתחשב במעמדנו הרעוע בזירה הבינלאומית. אמנם, כבר יש תוכנית כזו, והיא מיושמת, אבל, על אף שמדובר בהתפתחות חיובית, היא לא מספיקה.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו. צילום: ShutterStock

המבחן הראשון של השרה גמליאל

בין אם השרה גמליאל תרצה בכך או לא, המבחן הראשון שלה יהיה יכולתה לשקף את המצב העדין שבו ענף ההיי-טק הישראלי נמצא בפני שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', פקידי האוצר וראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולגרום לכך שהממשלה תממש את מה שמצופה ממנה: לשים את ההשקעה בחדשנות, בחינוך הטכנולוגי ובתשתיות להיי-טק בראש סדר העדיפויות הלאומי. גמליאל היא לא שרת המדע והטכנולוגיה הראשונה שדורשת הגדלת תקציבים, אבל בניגוד לקודמיה, שלא הצליחו במשימה, חיוני שהיא תצליח, בוודאי בתקופה הנוכחית.

במשברי העבר, הממשלה מצאה תקציבים לסייע לענף, כדי שיוכל להמשיך להוביל את המשק. כך קרה גם הפעם, כאמור, עם הוספת התקציב לרשות החדשנות. אבל בכל המקרים הללו, אלה היו תקציבים מיוחדים וחד פעמיים, שלא קיבלו ביטוי אחר כך בתקציבי המדינה. אחד הנימוקים שמסרו השרים השונים לכך היו שלא כל גופי ההיי-טק הממשלתיים נמצאים תחת אחריותם. זה היה נימוק נכון, גם אם הוא לא היה מספיק. אלא שבמקרה של גמליאל, ושל השרה הקודמת, אורית פרקש הכהן, זה נכון פחות, משום שרשות החדשנות הועברה לאחריותו של משרד המדע והטכנולוגיה. לא לחינם הוספה לשמו המילה חדשנות.

אולם, גם כאן יש עוד מה לעשות: חרף הצירוף של רשות החדשנות לתחומי אחריותה של שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, הגופים הממשלתיים האחרים שקשורים להיי-טק עדיין נמצאים במשרדי ממשלה אחרים. כלומר, עדיין אין משרד אחד ושר אחד שאחראים על הטיפול בענף ההיי-טק, על מנת שיוכלו לתכלל ולפקח על התקציבים. כך יוצא שנושאים רוחביים, שמחייבים מעורבות ממשלתית, לא מטופלים. השאלה היא: האם הפעם יבינו בממשלה שההשקעה בענף ההיי-טק לא מוגבלת רק אליו, אלא משפיעה על כלל המשק והכלכלה, ותורמת לרווחה – וגם לשם – של ישראל, בתקופה שאנחנו לא פופולריים בעולם? נתניהו מודע לכך, או לפחות היה מודע לכך פעם. יש לקוות שגמליאל תזכיר לו את זה, ושביחד איתה ועם שר האוצר, הוא יפעל בהתאם.