הטובים לפוליטיקה – בפרט מההיי-טק

השבוע דיווח בלומברג שכמה בכירים בהיי-טק, וביניהם חתן פרס ישראל איל וולדמן, מייסד מלאנוקס, שוקלים ללכת לפוליטיקה ולהתמודד בבחירות הבאות. ההצעה, על פי הדיווח, מתגלגלת במסגרת פורום העסקים, שמאגד בתוכו 200 חברות.

כפי שהיה צפוי, התגובות לכתבה בבלומברג היו חצויות: רבים בענף, ששותפים לדעה של אותם בכירים, שמתנגדת לממשלה, הגיבו בצורה חיובית, אבל תומכיה טענו שמוטב שהם יישארו בהיי-טק. כנראה שהם לא רוצים פיגורות שיתמודדו מול בנימין נתניהו.

למרבה הצער, המילה "פוליטיקה" הפכה להיות מילת גנאי. זה היה נכון לפני ה-7 באוקטובר ונכון גם אחרי אותו יום נורא. כי זמן קצר מאוד אחרי המלחמה, הפוליטיקה חזרה לשחק תפקיד מרכזי, לעתים אפילו על חשבון האינטרסים של המדינה. שלא לדבר על רבים מהשחקנים במגרש הפוליטי כיום, שמביישים את התואר שלהם.

דווקא בגלל זה, וכדי שהמיתוג של הפוליטיקה יחזור להיות חיובי והיא תחזור להיות זירה שבה עושים יותר למען המדינה ופחות למען האינטרס האישי, הצטרפות של דמויות בכירות מעולם ההיי-טק – חיוני. אנשים כמו וולדמן, שהקימו חברות, יצרו מאות ואף אלפי ואף עשרות אלפי מקומות עבודה, תרמו תרומה גדולה לכלכלה ולחברה, וסייעו למוניטין החיובי שהיה לישראל עד המלחמה בזכות ההיי-טק – הם אלה שרצוי שיהיו חברי כנסת ושרים. בנוסף, כמו שההיי-טק מלכד ציבורים שונים, יכול להיות להם תפקיד מלכד בחברה הישראלית השסועה, רגע לפני שהיא מתפרקת.

איל וולדמן. האם הוא יהיה חבר כנסת? צילום: מלאנוקס

תרומת ההיי-טק לחברה צריכה לבוא לידי ביטוי גם בפוליטיקה

במשך שנים רבות, למעט מקרים בודדים כמו יזהר שי, בכירי וחברות ההיי-טק נמנעו מלהתערב בחיים הציבוריים, ומובילי הענף נהנו מישיבה על הגדר. התדמית של הקטר שמוביל את המשק הייתה נוחה להם. הם דאגו לספר על התרומה שלהם לקהילה ולחברה, עם מינון יפה של יחסי ציבור וטפיחה על השכם – אבל לא להיכנס לזירה הפוליטית. או, אם להיות קצת ציורי, להישאר במשרדים בתל אביב ומקסימום בשרון, ולא לעלות לכנסת ולמשרדי הממשלה בירושלים (דרך קבע, לא לדיון זה או אחר).

המהפכה המשפטית, שפרצה בינואר אשתקד, גרמה אצל רבים מהם לשינוי. בכירים לא מעטים בהיי-טק ושורה של יזמים – מעינת גז ועד רן הר נבו, מטל ברנוח ועד אסף רפפורט, וגם איל וולדמן, הפשילו שרוולים, הצטרפו למאבקים – ובמקרים מסוימים אף עמדו בראשם – והשמיעו את קולם. לא כולם אהבו את זה, אבל עצם החשיפה והפעילות סימנה שינוי חיובי: רבים במגזר שמוביל את המשק הפסיקו להסתתר והתחילו להוביל גם מאבקים על דמותה של החברה. השלטים של ההיי-טקיסטים בלטו אז בכל הפגנה נגד התוכנית המשפטית, ובכירי ההיי-טק היו נואמים רצויים בהן.

המעורבות המשיכה גם אחרי ה-7 באוקטובר, אם כי מצד אחר שלה: חברות היי-טק רבות תרמו ליישובי העוטף, למפונים ולחיילים, שלא לדבר על כך שההיי-טק היה המגזר הכי גבוה בגיוס למילואים מבין אנשיו. למרבה הצער, היו גם כמה וכמה יזמים שנאלצו לסגור את הסטארט-אפים שלהם בגלל השירות הממושך. זה המחיש להרבה מאוד אנשים, בעיקר מחוץ להיי-טק, שהוא כבר לא עוד מגזר במשק, אלא משפיע על כל המדינה. נכון שההיי-טק לא היה המגזר היחיד שהתגייס למשימה אחרי ה-7 באוקטובר – בין אם התגייסות לצבא או התנדבות אזרחית, אבל הוא היה בין הבולטים שבהם, שלא לומר הכי בולט.

שילוב של דם חדש עם החיוביים מבין אישי הציבור שכבר נמצאים בחיים הפוליטיים יכול להעלים את השיח הרע והקיצוני שהוא מנת חלקנו בשנים האחרונות, ובכלל, להיות טוב למדינה. לכן, טוב שאנשים כמו איל וולדמן יהיו בחיים הציבוריים, ולא צריך להיבהל או להתנגד אינסטינקטיבית לכניסה של אנשי היי-טק לפוליטיקה

כל זה מוביל למסקנה שאי אפשר לנתק יותר את המגזר העסקי, כולל ההיי-טק, מהמגזר הפוליטי-ציבורי. לכולם ברור שיש צורך בתהליך שיקום בחברה הישראלית. כדי לבצע אותו, צריך להזרים אליה דם חדש, עם אנשים שהמוטיבציה שלהם היא קודם כל לתרום לחברה, להביא לכנסת ולמשרדי הממשלה את הניסיון שלהם כמנהלים וכיזמים שיודעים להניע תהליכים, להתמודד עם אתגרים – ולהביא תוצאות.

באיזו מסגרת זה צריך להתבצע? לא בטוח. יש יתרונות להשתלבות במפלגות הקיימות והשפעה מבפנים, אבל, מהצד השני, מפלגת היי-טק יכולה להיות מסגרת שבה ישתתפו אנשים שהם אמנם בעלי השקפות עולם שונות, אך כאלה שיכולים להסכים על שורה של מטרות וערכים שיביאו לשינוי.

השורה התחתונה: מדינת ישראל זקוקה לסוג של ריסטארט, שיתקן את כל מה שהתגלה ב-7 באוקטובר כמקולקל, ויכניס אווירה ותרבות חדשה למדינה בכלל ולמגזר הפוליטי בפרט. שילוב של דם חדש, שהציבור בוודאי ירצה לראות בבחירות הבאות, עם החיוביים מבין אישי הציבור וחברי הכנסת שכבר נמצאים בחיים הפוליטיים יכול להעלים את השיח הרע והקיצוני שהוא מנת חלקנו בשנים האחרונות, כולל בחודשים האחרונים, ובכלל, להיות חיובי למדינה. לכן, טוב שאנשים כמו איל וולדמן יהיו בפוליטיקה, ולא צריך להיבהל או להתנגד אינסטינקטיבית לכניסה של אנשי היי-טק לחיים הציבוריים.