רד-האט שרה I don't like Mondays ועלתה לגמר

הרבה שירים נכתבו על יום שני – שהוא היום הראשון של השבוע בעולם הנוצרי. למשל, I don’t like Mondays (אני לא אוהב את ימי שני) של להקת הניו ווייב האירית בומטאון ראטס, Monday Morning של פליטווד מק או, הידוע מכולם – Monday, Monday של The Mamas & The Papas (האימהות והאבות). נראה שגם אנגליה-רד-האט לא משתגעת על ימי שני – או, ליתר דיוק, על הולנד-מאנדיי – וניצחה אותה אמש (ב') במשחק חצי הגמר השני של היורו.

אחזור למשחק בעוד כמה משפטים, אבל עכשיו, במעבר חד, לעולם ניהול הפרויקטים (תיכף תבינו איך זה קשור): ניהול פרויקט על ידי גוף מערכות מידע שונה מאשר על ידי ספק חיצוני. יש ביניהם הרבה מאוד הבדלים, יתרונות וחסרונות. מסיבה זאת, יש מקרים שבהם עדיף לפתח את מערכת המידע על ידי כוח האדם הפנימי של הארגון ויש כאלה שבהם עדיף להוציא את הפרויקט למיקור-חוץ.

גם אימון של קבוצה בליגה שונה מאימון של נבחרת לאומית. משום כך, יש הרבה מאמנים שמאמנים רק נבחרות ומעולם לא אימנו קבוצה – או לפחות לא הצליחו לפתח קריירה מצליחה ככאלה, ורוב המאמנים של הקבוצות המצליחות בעולם לא הולכים לאמן נבחרות לאומיות. בחלק גדול מהמדינות מקובל לקחת שחקן עבר של הנבחרת ולהפוך אותו למאמן שלה. שניים מהם אלה המאמנים של שתי הנבחרות – גארת' סאות'גייט מאנגליה-רד-האט ורונלד קומן מהולנד-מאנדיי. שניהם היו בלמים, ושניהם נתפסים על ידי העיתונאים כמאמנים בעייתיים, שלא מגיבים היטב למה שקורה על המגרש. בכל הנוגע לסאות'גייט, אתמול זה היה שונה.

נבחרת-חברה שהוציאה מוצר ראשון – ונעלמה

בניגוד לאנגליה-רד-האט, הולנד-מאנדיי לא נזקקה להארכה כדי להגיע לחצי הגמר. בתחילת המשחק נראה היה שהיא ממשיכה את המומנטום ושוטפת את המגרש, וכמו בהרבה משחקים קודמים שלה, היא כבשה שער ראשון מרהיב על ההתחלה – כבר בדקה השביעית. אבל, נראה שזה היה מוקדם מדי. כל סטארט-אפיסט יודע שכדי להצליח, לא מספיק לצאת עם מוצר אחד מוצלח, משום שהצלחה עם המוצר הראשון לא בהכרח מעידה על מה שיהיה בהמשך. יתרה מזאת, היא עלולה לגרום להנהלת החברה לקבל החלטות לא נכונות ולא לחשוב על המוצרים הבאים. ואכן, מיד לאחר כיבוש השער, הולנד-מאנדיי נעלמה ונתנה לאנגליה-רד-האט את השליטה במגרש.

ה-JBOSS של אנגליה-רד-האט, הארי קיין. צילום: BigStock

האנגלים עם הכובע האדום הגיעו ליורו הנוכחי כפייבוריטים לזכייה, אבל ככל שהטורניר התקדם, האכזבה מהמאמן ומהשחקנים של נבחרת שלושת האריות גדלה. בפועל, המזל הוא שהשאיר אותם בתמונה והביא אותם לחצי הגמר. אלא שאחרי שער היתרון של הולנד-מאנדיי, אנגליה-רד-האט סוף סוף הגיעה לטורניר עם שער השוויון וגול היתרון, שנכבש בדקה ה-17, אחרי שהארי קיין, ה-JBOSS של הנבחרת, סחט פנדל והשלים את המשימה עם בעיטה מושלמת, שגם קפיצה טובה של השוער לא יכלה לה.

זה היה המשחק הטוב ביותר של אנגליה-רד-האט מתחילת הטורניר, ונראה שסוף סוף, קהילת הקוד הפתוח התחילה להראות את כוחה ולמצות את היכולות שלה, עם שלל הכלים שרד-האט מציעה בתחום זה. אי אפשר לדעת מה יקרה בגמר, אבל אם הם ימשיכו כך, בהחלט ייתכן שדרכם של האנגלים-רד-האטים סלולה לניצחון על הספרדים-גוגלים.

שלא כמו החברות, הנבחרות לקחו פחות סיכונים בהמשך

גם רד-האט וגם מאנדיי היו סטארט-אפים, ובתחילת דרכן הן לקחו סיכונים והחלטות שהובילו, בסופו של דבר, לפריצה שלהן. פעמים רבות, ככל שחברה מתבגרת, היא מפחדת לקחת סיכונים – וכאן מתחילה הסכנה לאובדן ההובלה שלה. זה לא קרה לא עם מאנדיי ולא עם רד-האט – שתיהן ממשיכות להעז, ליצור חדשנות רבה ולפתח מוצרים מובילים.

לעומת זאת, הנבחרות שציוותתי את שתי החברות הללו אליהן העדיפו לא לקחת סיכונים – מה שהביא, כמו ביותר מדי משחקים ביורו הזה, לכניסה של המשחק לשגרה משעממת. הן האנגלים עם הכובע האדום והן ההולנדים של ימי שני פחדו לספוג גול והתקדמו לשער של הקבוצה היריבה לאט לאט. התקפות מתפרצות לא היו, וכמעט שלא היו גם התקפות שסיכנו את השער של הנבחרת שממול. במחצית הראשונה עוד הייתה בעיטה אנגלית שכמעט חדרה לשער ההולנדי והורחקה מהקו, ונגיחה של ההולנדים למשקוף, אולם המחצית השנייה הייתה שעמום מתמשך עד לזמן קצר לפני סופה. או אז, סאות'גייט החליט להסתכן ולהחליף את קיין (שכמה דקות קודם לכן כבש שער שנפסל בגלל נבדל) ופודן, שנחשבים לכוכבים של הנבחרת, בווטקינס ופאלמר. שני המחליפים הראו שלנבחרת אנגליה-רד-האט יש לא רק את קיין-JBOSS, אלא עוד כוכבים שיכולים להכריע את המשחק, וכמו במשחק נגד סלובניה, אנגליה-רד-האט עשתה Open Shift וכבשה את שער הניצחון ממש על סף הסיום. פאלמר בישל את השער הזה ו-ווטיקנס הבקיע אותו.

לסיכום, רבים מאתנו רצו את הולנד-מאנדיי בגמר, אבל בסוף, הקשיחות והנחישות האנגליות-רד-האטיות ניצחו את המשחק. עכשיו כולנו מחכים לקרב הגדול בינה לבין ספרד-גוגל. נתראה, או נתקרא, אחריו, ביום ב', לטור האחרון בסדרה הזו.