למה אין ערבים ויוצאי אתיופיה בין שדרות רוטשילד לשרונה?

מרכז הארץ משופע במרכזי היי-טק, או כאלה שבהם משתכנות חברות היי-טק רבות. יש שם בניינים יפים, אנשים רבים וגם מסעדות טובות, שמשרתות את באי המתחמים הללו. בין האנשים שמסתובבים במתחמי ההיי-טק בשדרות רוטשילד או שרונה בתל אביב, אזור התעשייה של הרצליה או פארק ההיי-טק ברעננה, אפשר לראות גברים, ובמידה פחותה נשים – כאשר בדרך כלל הם יהודים חילונים, או מקסימום דתיים לאומיים. זה עגום לומר, אבל כמעט שלא תמצאו שם חרדים, ערבים ויוצאי אתיופיה. השבוע פרסמנו שתי כתבות שעוסקת בגיוון והכללה בהיי-טק, בפרט של שתי האוכלוסיות האחרונות.

ביום ג' נערכה ישיבה של ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, שדנה בהגדלת מספר עובדי ומנהלי ההיי-טק מהחברה הערבית. נתונים שהוצגו לוועדה מראים שעל אף שהנושא מדובר לא מעט פעמים ונעשים מאמצים מסוימים בנושא, עדיין, צעירים ערבים שמסיימים תואר אקדמי באוניברסיטה מתקשים למצוא עבודה בהיי-טק. גם אם זה תואר במדעי המחשב. אמנם, הגרפים מצביעים על מגמת שיפור, אבל הקצב שלו איטי.

החסמים שמונעים את הייצוג של המהנדסים הערבים בהיי-טק קיימים כבר שנים. אחד מהם הוא מיקומם הגיאוגרפי של מרבית חברות ההיי-טק, הסטארט-אפים ומרכזי המו"פ באזורים שצוינו למעלה או במקומות אחרים במרכז הארץ (ולא במשולש). אחד ממשתתפי ישיבת הוועדה הגדיר זאת כך: "בין שדרות רוטשילד לשרונה אין מקום לערבים". חסם נוסף הוא שיטת הגיוס, שבמידה רבה מתבססת על "חבר מביא חבר", וכאשר אין לערבים חברים שמביאים אותם – לא רואים אותם בהיי-טק. עוד סיבה, שקשורה לזו הקודמת, היא ההסתמכות של ההיי-טק על כישרונות שצמחו בצה"ל, והרצון של החברות לגייס עוד מהחיילים שמשתחררים מ-8200, ממר"ם ויחידות טכנולוגיות אחרות.

המלחמה הוסיפה חסם נוסף: סקר שהוצג בוועדה מראה שלאחר ה-7 באוקטובר, יש ירידה במוטיבציה של מנהלים בהיי-טק להעסיק ערבים ובמוטיבציה של עובדים בענף לעבוד תחת מנהלים ערבים. זו תופעה מאוד מדאיגה שיש לטפל בה, בהקדם – ברמה הלאומית.

עינב ביאדגו, מנהלת תוכנית בתא 8200 של עמותת בוגרי 8200. צילום: שני קיטלרו

עוד חסם: תחושת חוסר מסוגלות להשתלב בהיי-טק

כתבה אחרת שפרסמנו השבוע עסקה בקהילה האתיופית, שגם רבים מבניה ובנותיה מרגישים מודרים בענף, ובתוכנית בתא ישראל של עמותת בוגרי 8200, שנועדה לשפר במשהו את המצב. את התוכנית מנהלת יוצאת היחידה, עינב ביאדגו. בכתבה של יניב הלפרין צוטט מחקר של קרן רוטשילד, שממנו עולה שבענף ההיי-טק הועסקו ב-2019 (השנה האחרונה שנסקרת בדו"ח) 1,160 יוצאי אתיופיה, מתוך אוכלוסייה של 170 אלף. גם כאן מראים הנתונים מגמת שיפור, אבל גם כאן היא איטית, איטית מאוד.

חלק מהחסמים שמונעים, או מעכבים, את הגדלת מספרם של יוצאי אתיופיה בהיי-טק הם אותם אלה שמונעים, או מעכבים, את השילוב של בנות ובני החברה הערבית בענף, למשל המחסום של חבר מביא חבר, ואחרים הם העדר תחושת מסוגלות להשתלבות בהיי-טק וההרגשה שהם לא מדברים את השפה ההיי-טקיסטית.

יש בקרב חלק מהצעירים בשתי האוכלוסיות הללו נטייה לוותר מראש על עצם הניסיון להתקבל לעבודה בהיי-טק, ולמרבה הצער, החיים מוכיחים שהם צודקים: על פי רוב, הפניות שלהם לא נענות כלל, ואם כבר זימנו אותם לראיונות עבודה או למבחנים, מחסומי התרבות, השפה והרקע הסוציו-אקונומי פועלים לרעתם. בנוסף, אין להכחיש שכמו בענפים אחרים, גם בהיי-טק קיימת גזענות והעדפה של אנשים מרקע דומה לזה שממנו מגיעים מנהלי החברה.

גיוון והכללה בהיי-טק הישראלי? לא ממש. צילום: ShutterStock

זאת לא רק המלחמה

יהיו ודאי כאלה שייתלו את הנתונים העגומים על השתלבות בנות ובני אוכלוסיות מודרות בהיי-טק במלחמה – בפרט ערבים. זאת, בגלל תחושת הלאומיות, שלא לומר הלאומנות, עקב היותנו במלחמה מול הפלסטינים ברצועת עזה, שהם חלק מהאומה הערבית, ומאחר שהקשב הכללי שלנו מופנה למלחמה, לחטופים, לעשרות אלפי העקורים ולמשפחות השכול, שלמרבה הצער מספרן הולך וגדל מדי כמה ימים. לכך יש להוסיף את הפגיעה שהמלחמה גרמה בענף, שמביאה לצמצום גיוסים ולפיטורים – במיוחד של ג'וניורים. האוכלוסיות שנפגעות ראשונות כתוצאה מהמציאות הזו הן האוכלוסיות המוחלשות, כולל הערבים ויוצאי אתיופיה. אלא שזאת לא רק המלחמה: הסיכויים שלהם להתקבל לענף או להתקדם בו היו קלושים גם לפני ה-7 באוקטובר, מהסיבות שצוינו למעלה – וכעת הם נסוגים עוד אחורה בסדרי העדיפויות.

ענף ההיי-טק קיבל את הכינוי הקטר של המשק, ובצדק, אלא שבקרונות שהוא מוביל לא יושבים אנשים שבאים מחלקים שלמים וגדולים בציבור הישראלי. בפרט בתקופה הנוכחית, למרות האתגרים והקשיים שלה, מנהלי וראשי הענף, מובילי הדעה ובעלי המאה, צריכים להתעורר, להתגייס ולחשוב כיצד הם מובילים את השינוי

יש יוצאים מהכלל, שלמרבה הצער אינם מלמדים על הכלל: בישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה השתתפה נציגת אמדוקס, שמשקיעה כבר שנים בהקמת מרכזי תעסוקה באזורי פריפריה וביישובים ערביים. צוינה בהקשר הזה גם הפעילות של אינטל, שבה יש אחוז לא קטן של מנהלים ערבים. רוב יתר חברות ההיי-טק לא משקיעות בהקמת מרכזי תעסוקה באזורים שבהם מתגוררת החברה הערבית, למרות שורה ארוכה של מחקרים, ועדות והמלצות שגובשו בפורומים שונים. גופים כמו רשות החדשנות, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ומשרד הכלכלה יוזמים רעיונות ומקימים מרכזי תעסוקה, אבל בהעדר תקצוב מתאים, שנובע מסדר עדיפויות מעוות של הממשלה בכל מה שנוגע להיי-טק – הם לא מביאים לשינוי גדול.

כדאי שיהיו יותר עובדים באוכלוסיות גיוון בחברות שמשתכנות בגורדי השחקים של תל אביב, למשל. צילום: ShutterStock

האחריות לגיוון והכללה בהיי-טק היא לא רק של המדינה

מנכ"לי חברות היי-טק רבים יודעים לספר עד כמה הם מבינים שיש חשיבות בהגדלת הגיוון התעסוקתי בענף, אבל בודדים מתעקשים על כך ומיישמים זאת עד הסוף. הטיעון שגם למדינה יש אחריות למצב הוא נכון, אבל ראשי הענף חייבים להבין שחוסר גיוון והכללה פוגע קודם כל בחברות שלהם. מחקרים מוכיחים שגיוון והכללה מסייעים לשיפור שורת הרווח של החברה. בנוסף, אותם מנהלים שלא מקדמים את הנושא מואשמים בכך שהם מנציחים את התדמית האליטיסטית של ענף ההיי-טק ומוותרים מראש על הון אנושי לא פחות מוכשר מעובדים אחרים שלהם. ובתקופה שבה ההיי-טק הישראלי צריך להיות פחות תלוי בגורמי חוץ והמחסור בכוח האדם מחריף, יש כאן קאדר של מועמדים ראויים שכדאי להעסיק (גם) כדי לצמצם את אותו מחסור.

השורה התחתונה: ענף ההיי-טק קיבל את הכינוי הקטר של המשק, ובצדק, אלא שבקרונות שהוא מוביל לא יושבים אנשים שבאים מחלקים שלמים וגדולים בציבור הישראלי. היישום של גיוון וכללה לא קיים ונשאר ברמה ההצהרתית, או שקיים באופן חלקי בלבד. אולם, בפרט בתקופה הנוכחית, למרות האתגרים והקשיים שלה, מנהלי וראשי הענף, מובילי הדעה ובעלי המאה, צריכים להתעורר, להתגייס ולחשוב כיצד הם מובילים את השינוי.