"לכל אישה זכות לעסוק במקצוע מפרנס – לפי שאיפותיה, חלומותיה ורצונותיה"

"בישראל ידועים.ות כ-16 אלף נשים וגברים, כולל טרנסג'נדרים.ות, וכן נערות ונערים, שעוסקות.ים בזנות – והנתון האמיתי גבוה יותר. הגיל השכיח לכניסה למעגל העיסוק בזנות עומד על 12-13. התופעה, לצערנו, רחבה, וככל שהזמנים קשים יותר, כגון בעת הקורונה או המלחמה – הראשונות להיפגע והנפגעות העיקריות הן תמיד נשים, שחיות יותר בעוני ומהוות אחוז גדול יותר מהמשפחות היחידניות. כשהקמנו את המכללהּ, החזון שעמד לנגד עינינו היה שלכל אישה יש זכות לעסוק במקצוע המפרנס אותה – לפי שאיפותיה, חלומותיה ורצונותיה", כך אמרה טל חמווי, ממייסדות ומנכ"לית משותפת של הארגון.

חמווי דיברה בפתח מפגש פורום הנשים WIT מבית אנשים ומחשבים, שנושאו היה "תקרת הזכוכית – בראש שלך". מפגש הפורום נערך היום (ג') במשרדי תדהר ברעננה, בהשתתפות יותר מ-100 נשים בכירות ובהנחיית גילי שלזינגר, מנהלת חטיבת התוכנה כשירות (SaaS) באורקל ישראל ומובילת הפורום.

"ב-2016 הקמנו את העמותה, שמתמקדת בנשים שעוסקות בזנות ו/או חוות אלימות, במטרה לשלב אותן במעגלי העבודה והחברה", אמרה חמווי. "מטרת המכללהּ היא להנגיש לימודי מקצוע לנשים במצבי זנות ואלימות. זיהינו צורך בסיסי ברכישת מקצוע, כדי שנשים יוכלו להתפרנס לאחר היציאה מהזנות. משנת 2010 קיים בישראל שיקום נפשי לשורדות זנות, ואנחנו, במכללהּ, מתמקדות בשלב הבא של היציאה ממצבי הזנות והאלימות – בעזרה אקטיבית לרכישת כלים, ידע, מיומנויות חדשות וליווי תעסוקתי. אלה יאפשרו לשורדות להשתלב בחברה, לקבל אפשרות לעבוד בעבודות בעלות אופק תעסוקתי ולהעצים את תחושת המסוגלות שלהן".

"אחת הסיבות המרכזיות לכך שהיקף העוסקות בזנות גדול מהנתון שהצגתי היא כי יש ברשת 'אתרי היכרויות' שמהווים זירות פעילות נוספות לזנות", ציינה. "היקף העוסקות בזנות שהן אימהות עומד על 62%. מנעד הגילאים של הנשים המגיעות למכללהּ הוא מגוון, 19-60 ואף יותר, כאשר רובן בגילאי 35-45. כך נוצר מצב של העברה בין דורית של סבל, מוחלשות והדרה חברתית".

עלות נזקי הזנות: כחצי מיליארד שקלים בשנה

לדברי חמווי, "לפי מחקרים, עלות נזקי הזנות בישראל מדי שנה עומדת על כחצי מיליארד שקלים. 76% מהעוסקות בזנות מבקשות לצאת ממנה. ההשתלבות במעגל התעסוקה פוגשת בעיות חברתיות והיא רצופה באתגרים: חוסר השכלה, הערכה ירודה, פוסט טראומה, חובות כספיים וסטיגמה חברתית. הקללות בין השגורות ביותר בשיח הן 'בן זונה' ו-'בת זונה'. מבין כל הקשיים, הכי קשה וחמור הוא ההתבודדות, תחושת הניתוק וההתמודדות לבד. 'המכללהּ' היא החולייה החסרה, שמשלימה את הרצף הטיפולי".

הכשרות מקצועיות – מ-QA ועד למנטוריות בהוסטלים

"כבית ספר חברתי", הוסיפה, "אנחנו עוסקות בהכשרות, לצד ליווי תעסוקתי מותאם, עם פדגוגיה מונגשת: קורסים קצרים וכיתות קטנות. ההכשרות המקצועיות הן בשלל תחומים: החל משזירת פרחים, עבור ב-QA ובמנטוריות בהוסטלים, ועד להקניית מיומנויות מחשב ומכונאות אופניים. אנחנו מעניקות לשורדות יכולות פרקטיות לצד ידע שהוא כוח – וזה מעצים אותן".

"להצלחות יש נתונים מספריים", אמרה חמווי. "התחלנו ב-2014 עם 12 סטודנטיות ובשנה החולפת הנתון עמד על 136 סטודנטיות, וזאת לאחר שביטלנו סמסטר בשל המלחמה. היקף המסיימות את ההכשרות עמד על 85% והיו 226 השתתפויות בקורסים. חשוב שהסטודנטיות בתוכנית שלנו ילמדו כמה שיותר, כי לאחר השתתפות ב-4-5 קורסים – משהו קורה, הן 'מזדקפות' ומתקדמות באופן משמעותי בשיקום. 53 מתוך 136 הסטודנטיות ב-2023 עבדו בזמן ההרשמה והצליחו לשמר מצב זה. 44 מהן עבדו יותר משנה ו-34 עובדות יותר משנתיים".

לסיכום היא ציינה כי "בלי לימודים ותיווך נכון לעולם התעסוקה, העוסקות בזנות נשאבות לעבודות דחק, שאין בהן אלמנטים של מימוש עצמי או עצמאות כלכלית – ומשם, המדרון חזרה לזנות הוא חלקלק. מאוד קשה להבין מול ועם מה נשים שורדות אלה מתמודדות. התהליך לעולם לא נגמר – הפוסט טראומה לא נעלמת. כאשר נשים תומכות בנשים קורים דברים מופלאים. כנשים, יש לנו גורל משותף, ועלינו לדאוג ולחזק האחת את השנייה".