"הרשויות המקומיות פועלות כמו האח הגדול ומתקינות מצלמות בלי הבחנה"

"האח הגדול" – בשתי מילים אלה נפתח הפרק בדו"ח מבקר המדינה הדן בשימוש של הרשויות המקומיות במצלמות מעקב. על פי המבקר, מתניהו אנגלמן, "השימוש במצלמות זינק בתוך 20 שנים, אך החוק לא מסדיר את השימוש בהן – ולאף גורם אין מידע מרוכז עליהן. הרשויות לא מגנות כנדרש על פרטיות התושבים: נמצאו מצלמות מעקב שמאפשרות צילומי תקריב למרחבים פרטיים". הפרק נכלל בדו"ח הביקורת השנתי של המבקר על השלטון המקומי, שמתפרסם היום (ג').

כך, למשל, המקר מצא שבירושלים גדל מספר מצלמות המעקב בין 2011 ל-2024 פי 47: מ-80 מצלמות ל-3,800. בבאר שבע גדל מספרן פי 271 ובפתח תקווה – פי 67.

"למרות מגמת העלייה במספרן של מצלמות המעקב שהציבו הרשויות המקומיות, נמצא כי לא קיים בידי אף גורם ציבורי בישראל ריכוז נתונים בנוגע למספרן, לסוגן ולמאפייניהן הטכנולוגיים", כתב מבקר המדינה. עוד ציין אנגלמן כי "בישראל אין בגדר החוק התייחסות לסוגיית הצבת מצלמות מעקב במרחב הציבורי, והשימוש במצלמות הללו מוסדר רק באמצעות ההוראות הכלליות של חוק הגנת הפרטיות וההנחיות של הרשות להגנת הפרטיות".

המבקר מצא שחלק מהרשויות המקומיות שנבדקו – בני ברק, דליית אל כרמל, נשר, חיפה וראשון לציון – לא פועלות בכל הכלים העומדים לרשותן להגנה על פרטיות התושבים ולעמידה בהנחיית הרשות להגנת הפרטיות ביחס למצלמות מעקב.

מצלמות ציבוריות שמאפשרות לצלם מרחבים פרטיים

בכל הרשויות שנבדקו נמצא שניתן לבצע במצלמות המעקב שנדגמו צילומי תקריב למרחבים פרטיים – "דבר שעלול לגרום לפגיעה של ממש בפרטיות התושבים", לפי המבקר. "חלק מהרשויות", נכתב, "לא בחנו, קודם התקנת המצלמות, את הצורך להסוות את המרחבים הפרטיים בטווח הצילום שלהן".

עוד נמצא שכל הרשויות שנבדקו התקינו מצלמות מעקב לזיהוי לוחיות רישוי באופן אוטומטי, בלא הסמכה מפורשת לכך, ושאף אחת מהן לא ביצעה שימוע ציבורי קודם להצבת מצלמות המעקב. כמו כן, הביקורת העלתה שחלק מהעיריות לא הציבו מצלמות מעקב בשכונות שבהן שיעור העבירות היה גבוה מהממוצע, או לא ברחובות המובילים במספר העבירות.

"לרשויות אין מדיניות אחידה, או שהן לא מיישמות אותה"

בניגוד להנחיית הרשות להגנת הפרטיות, צוין, "חלק מהעיריות לא ציינו באתרים שלהן את מיקומי המצלמות ואת השטח המכוסה על ידן… לרשויות שנבדקו אין מדיניות אחידה בנושא, או שהן לא מיישמות אותה".

עוד כתב אנגלמן כי "הרשויות המקומיות לא קיימו הליך סדור שבו בחנו מפעם לפעם אם הנסיבות שהצדיקו את הצבת המצלמות מלכתחילה עדיין עומדות בתוקפן, והאם נדרש להמשיך ולהפעיל אותן, כנדרש בהנחיית הרשות להגנת הפרטיות".

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. צילום: ניב קנטור

במבדק חדירה שביצע משרד מבקר המדינה באחת הרשויות המקומיות "זוהו 11 ממצאים ברמת סיכון שונות: שניים ברמת סיכון קריטית, ארבעה ברמת סיכון גבוהה וחמישה – ברמה בינונית".

המבקר ממליץ למשרד המשפטים להסדיר בחקיקה את סוגיית השימוש במצלמות מעקב במרחב הציבורי על ידי הרשויות המקומיות. "על הרשויות המקומיות שנבדקו לפעול לתיקון הליקויים ולשמור על עקרון השקיפות ועל זכות היסוד של התושבים לפרטיות", ציין.

חופש המידע ברשויות המקומיות – או שמא היעדרו?

עוד כתב המבקר ש-"25 שנים מאז חוקק חוק חופש המידע ו-11 שנים מאז הוקמה היחידה הממשלתית לחופש המידע, ל-95% מהרשויות הציבוריות במדינה שחוק זה חל עליהן, ובכללן הרשויות המקומיות, אין גוף מאסדר, שיבטיח שהן פועלות ליישמו בצורה מיטבית".

מבקר המדינה מצא כי סמכויות היחידה הממשלתית חלות על 91 (5%) בלבד מכלל הרשויות הציבוריות – 31 משרדי ממשלה ו-60 יחידות סמך, ואף לא על רשות מקומית אחת.

"שקיפות הפעילות ברשויות המקומיות ומילוי חובותיהן לפי חוק חופש המידע צריכים להיות אינטרס ראשון במעלה של משרד הפנים", קובע המבקר. "ואולם, בהתנגדותו של משרד הפנים למילוי התפקיד בעצמו ואף למינוי גורם אחר שימלא אותו, הוא תורם במו ידיו להמשך המצב הקיים, שבו אין גוף שמאסדר את פעילותן של הרשויות המקומיות בתחום זה".

אנגלמן הדגיש כי "הקושי המתמשך לאכוף את חובת הדיווח על יישום החוק ברשויות המקומיות מומחש ביתר שאת בקרב רשויות החברה הערבית, שרבות מהן לא ממלאות את חובתן החוקית לפעול לשקיפות המידע ולשיתופו בקרב הציבור".

המבקר מצא שרק 23% (20) מהרשויות המקומיות בחברה הערבית דיווחו על בקשות למידע בכל אחת מהשנים 2019-2022; 16% מהן (14) לא דיווחו כלל על בקשות למידע בשנים אלה; 24% (20) לא דיווחו בשלוש מארבע השנים; ו-37% מהן (31) לא דיווחו באחת או שתיים מארבע השנים.

"יש מקום שהרשויות המקומיות ירחיבו את פעילותן לקידום השקיפות ולפרסום יזום של מידע מהותי שיש בו עניין ציבורי – כך שתתאפשר גישה למידע לכלל הציבור ולא למבקש המידע בלבד", ציין.

"בהיעדר כללים סדורים והנחיות בתחום, הביקורת מצאה הבדלים בפעילותן של הרשויות – בתחום חופש המידע, שקיפות המידע באתרי הרשויות ושיתוף המידע", הוסיף אנגלמן. "השוני בפעילותן של הרשויות המקומיות הוא לא רצוי. אף שחל שיפור במרוצת השנים, לא נעשה די – הן ברמת השלטון המקומי והן ברמת השלטון המרכזי – כדי לעודד את הציבור לממש את זכותו לקבל מידע על פי חוק חופש המידע".

המבקר המליץ למנות גורם מאסדר (רגולטורי), שיוכל להנחות את הרשויות בתחום, לפקח עליהן ולאכוף יישומם של נהלים. "מומלץ לבחון את האפשרות להרחיב את סמכויות היחידה הממשלתית לחופש המידע, שהיא הגורם המקצועי הבקיא בתחום זה ולה ראייה מערכתית רחבה בנושא, כך שיחולו גם על הרשויות המקומיות. כל עוד לא נקבע גורם מאסדר לרשויות המקומיות בתחום, מומלץ שמשרד הפנים יהיה מעורב יותר בכל הקשור להגברת השקיפות בשלטון המקומי", כתב.

עו"ד ד"ר דן חי. צילום: שחר פליישמן

מומחה לפרטיות: "המצב החוקי מקשה על השלטת הסדר"

לדברי ד"ר דן חי, מבכירי המומחים בארץ בתחום הגנת הפרטיות, הגיב על ממצאי הדו"ח ואמר: "נושא המצלמות במרחב הציבורי הוא נושא ראוי מאוד לבדיקת המבקר, לנוכח ריבוי המצלמות במרחב. מדובר בנושא שגם הרשות להגנת הפרטיות נתנה את דעתה עליו, בשתי הנחיות שהוציאה בעבר. מכל אלה עולה בברור שהיה ראוי שהנושא יוסדר בחוק. הסדרה כזו תקבע מתי לגיטימי לעשות שימוש בכלי של המצלמות במרחב הציבורי, להבדיל ממרחב פרטי של חברה; מה דינם של הסרטים שמצולמים ונאספים; מהם המקרים בהם מותר למצלמה לחדור למרחב פרטי; ועוד נושאים. בהיעדר חקיקה, הנושא פתוח למרחב תמרון גדול, שנובע ממרחב פרשנות רחב של החוק בנושא, שהוא חוק ישן הקודם לתקופתנו. במצב כזה קשה להשליט סדר".