43 שנים למהפכת המחשוב האישי – נוסטלגיה ומבט לעתיד

אי אפשר להתעלם מהעידן הנוכחי במחשוב האישי: בכל פינה ובכל מקום, כמעט בכל שיחה בין שני אנשים או יותר שקצת נמצאים בעניינים, צמד המילים "בינה מלאכותית" עולה מיד, ואם לא אז שניים-שלושה משפטים לתוך השיחה. רק באחרונה סקרתי כאן מחשב נייד, שהדבר העיקרי שדובר עליו הוא ה-NPU – המעבד לחישובים עצביים שלו, שאמור לעזור ליישומי בינה מלאכותית לעשות דברים במקום המשתמשים.

היום (ב') לפני 43 שנים, ב-12 באוגוסט 1981, יצא המחשב האישי הראשון של יבמ. זה אמנם לא היה ה-PC הראשון בעולם (ה-Kenbak-1 יצא עשור לפני כן), אבל הענק הכחול הוא זה שהביא את המחשב האישי כמעט לכל בית. מדהים כמה שינוי עבר יקום המחשוב האישי בתקופה כה קצרה מבחינה היסטורית – 43 שנים בסך הכול. אין לי ספק שאם היה אפשר להעלות באוב את ה-PC הראשון של יבמ, הוא היה מסתכל על ניידי הבינה המלאכותית החדשים ושואל את עצמו: מה הקשר ביני לבינם? איך יכול להיות שאלה הצאצאים שלי?

למחשב ההוא, הראשון, קראו IBM Personal Computer Model 5150, והוא צויד במעבד ה-8088 ההיסטורי של אינטל – במקרה שלו במהירות של 4.77 מגה-הרץ, ובמערכת ההפעלה IBM DOS 1.0. יבמ הביאה את מערכת ההפעלה הזאת מחברה צעירה בשם מיקרוסופט, ושילמה לה תמלוגים במקום לרכוש אותה – לשמחתו של בחור בשם ביל גייטס, שכיום לא בטוח שהוא יודע מה לעשות עם כל הכסף שלו.

המחשב הראשון היה כל כך מוצלח, שעד מהרה הכיר העולם מושג חדש – "תואם יבמ", כשבזה אחר זה החלו להגיע לשוק המחשבים האלה (שנקראו גם "תואמי PC"). הבחירה של יבמ לבסס את המחשב על ארכיטקטורה פתוחה ואביזרים שמיוצרים על ידי חברות צד שלישי בהחלט עזרה לפתח את השוק הזה ולהביא את המחשוב האישי הביתה.

שוק המחשוב האישי השתנה כל כך הרבה פעמים ב-43 שנים בלבד, וקצת קשה להאמין, לאור השינויים הללו, שעברו בסך הכול קצת יותר מארבעה עשורים. בנוסף, קצת קשה להביט קדימה אל העתיד ולחשוב איך ייראה המחשב האישי בעוד 43 שנים, עם הפריצה הנוכחית של הבינה המלאכותית

ניסיון אישי

גם אני הייתי שם, די בהתחלה, עם המחשב האישי הראשון שלי – תואם PC שרכשתי בתור נער צעיר, עוד לפני שנות הצבא, בחנות בקניון איילון ברמת גן. לקחו לי כמה סיבובים להעלות אותו הביתה ולהרכיב אותו בפינה של שולחן העבודה שלי, רק כדי למהר ולשחק במשחק התפקידים הראשון ששיחקתי בו אי פעם, שאיים להשמיד את המקלדת – וגם את העצבים של אבא שלי, אף על פי שהוא שמח מאוד שהפסקתי לגנוב לו את הטלוויזיה עם הקומודור 64 שלי.

תראו מה קרה מאז אותה קופסה גדולה עם שני כונני דיסקטים, שבמקום אחד מהם התקנתי מאוחר יותר כונן ענק של Winchester, בנפח עצום של 20 מגה-בייט, שהרעיש באופן מפחיד. עשיתי את זה כי נמאס לעבור מכונן A עם מערכת ההפעלה לכונן B עם התוכנה שהפעלתי בפועל. יבמ כבר מזמן לא בשוק, אחרי שלנובו קנתה ממנה את חטיבת המחשוב האישי. השוק כבר מזמן הרבה יותר נייד מאשר נייח, ולך תסביר לאנשים שלא ידעו את הדור הזה מה זה בכלל כונן דיסקטים, מה זה מסך שהאותיות והגרפיקה שלו הם בצבע ירוק על רקע שחור, שהיה צריך הרבה מקום על השולחן כדי להניח מסך בגודל של 17 אינץ', שהרזולוציה שעליה דיברנו אז הייתה של 80 תווים על 25 שורות ולא 4K של פיקסלים, ושאת משחקי המחשב היינו קונים בחנות בקופסאות ענקיות ולא מורידים מחנויות ברשת.

שוק המחשוב האישי השתנה כל כך הרבה פעמים ב-43 שנים בלבד, וקצת קשה להאמין, לאור השינויים הללו, שעברו בסך הכול קצת יותר מארבעה עשורים. בנוסף, קצת קשה להביט קדימה אל העתיד ולחשוב איך ייראה המחשב האישי בעוד 43 שנים, עם הפריצה הנוכחית של הבינה המלאכותית. מעניין האם הוא בכלל יהיה קיים אז בצורתו הנוכחית, שהיא עדיין, גם אם הוא השתנה כל כך הרבה פעמים וגם אם אנחנו יכולים לקחת אותו לכל מקום, סוג של קופסה שעושה בשבילנו חישובים ועוזרת לנו לשחק משחקים – וגם מסייעת לעבודה.

ולא, על אף שכבר כל כך הרבה פעמים חזו זאת, ה-PC מוכיח שוב ושוב שהוא ממש, אבל ממש, עדיין לא מת.