כך מסייעת מעבדת הדימיון להרגיע ילדים ולהנציח חללים באופקים

50 מתושבי העיר אופקים נהרגו במתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר, ביניהם אנשי כוחות הביטחון וחיילים, שנלחמו בגבורה במחבלים. למרות זאת, חלק גדול מתושבי העיר לא התפנה, ובנובמבר אשתקד, בעיצומה של המלחמה העצימה, החליט ראש העירייה, יצחק דנינו, לפתוח את מערכת החינוך בה. בין מוסדות החינוך שפתחו את שעריהם לתלמידים היה תיכון עמל אמירים אופקים, בהנהלתה של דפנה נעים.

נעים עובדת בבית הספר מזה 30 שנה, ובשלוש השנים האחרונות היא מנהלת אותו. בבית הספר לומדים כ-1,000 תלמידים בכיתות ז'-י"ב, והצוות מונה 150 מורים ומורות. אחת הפעילויות הייחודיות בבית ספר זה הוא החדר האימרסיבי, המוכר יותר בשם מעבדת הדימיון. זהו פרויקט ארצי שמובילה קרן אתנה, בראשות אורי בן ארי, ומטרתו להעשיר את חוויית הלימוד ולהפוך אותה לאינטראקטיבית, עם דגש חזק על חוויה ויזואלית. יש בו מולטימדיה ברמה שלא מביישת מוזיאון מכובד.

תלמידים במעבדת הדימיון בתיכון עמל אמירים אופקים. צילום: יח"צ

עוד פן של מעבדת הדימיון

המעבדה הותקנה בתיכון עמל אמירים אופקים לפני שנתיים, ומהר מאוד הפכה לסיפור הצלחה – הן בקרב המורים והן בקרב התלמידים. המלחמה אפשרה לחשוף פן נוסף בפעילותה: היא משמשת כפלטפורמה שבעזרתה מבצעים טיפולים רגשיים לילדים ומבוגרים תושבי העיר, במסגרת מערכי החוסן.

נעים סיפרה כי "לצערי הרב, כולנו חווינו את ה-7 באוקטובר. באותה שבת שחורה, במשך פחות משעתיים איבדנו ארבעה בוגרים שלנו, וכעבור שבועיים עוד שני בוגרים. זה היה קשה מאוד. אף אחד לא הכין אותנו לכך, וחשבתי עם הצוות איך מתמודדים עם זה.

"כשהתחלנו לחזור לשגרה גילינו שיש למעבדה פן נוסף, שלא חשבנו עליו: האפשרות לבצע בעזרתה טיפולים רגשיים, לתת חוסן לילדים, שחוו טראומה קשה", אמרה. ואכן, במהלך שנת הלימודים, וגם בחופש, ילדים ומבוגרים עברו במעבדה טיפולים בעזרת צוותים ייעודים של מרכזי החוסן. "התוצאות היו מדהימות", ציינה נעים. "ילדים שהיו לחוצים נעשו רגועים יותר. המעבדה מאפשרת להם לעבור חוויות כגון סיורים במוקמות שונים בעולם, ברמת ויזואליציה של קיימת בשום מקום אחר. היא נותנת להם אשליה של ים, של רוגע, ועוד כל מיני דברים שעוזרים להם לשכוח, ולו לזמן קצר, מהטראומה ולהירגע".

פרויקט נוסף: הנצחה

היא סיפרה על פרויקט נוסף שמעבדת הדימיון סייעה לצוות בית הספר להפוך לפרויקט דגל: הנצחה. "קיבלנו החלטה שאת ההנצחה של החללים שלנו נעשה דרך החיים", אמרה נעים. "שלחנו את התלמידים למשפחות השכולות, על מנת לאסוף חומרים על החללים, וביחד עם הצוות המקצועי יצרנו מערכי שיעור בחדר האימרסיבי. למעשה, הקמנו פינת זיכרון אקטיבית מונגשת, כך שכל התלמידים נחשפים אליה. גם בני המשפחות נחשפו לזה – והתרגשו. לפעמים, כשאתה צופה בחלל בן המשפחה, זה נותן לך תחושה שהוא חוזר לחיים".

תלמידים בחלל ההנצחה במעבדת הדימיון בתיכון עמל אמירים אופקים. צילום: יח"צ

כיצד נחשפתם למעבדת הדימיון?
"האמת שלגמרי במקרה. זה קרה לאחר שאחת ממורות בית הספר החליטה שהיא רוצה ללמוד חדשנות ולהיחשף לטכנולוגיה – ואישרתי לה. אחרי שכבר קנינו ציוד והתחלנו ליישם אפליקציה, נודע לי על פרויקט מעבדת הדימיון, ובתמיכת ראש העיר, היא הותקנה בבית הספר. האתגר היה ליצור תכנים עבור החדר, כדי שהוא לא יהפוך לפיל לבן. בחרתי את האנשים המתאימים לכך, כולם מבינים בטכנולוגיה וחדורי מוטיבציה, ויצרנו צוות דיגיטל. מהר מאוד הם הבינו כמה החדר האימרסיבי מרתק ואילו אפשרויות הוא נותן עבורם כדי לייצר תכנים מעניינים לילדים – וזה כל הזמן משתדרג".

דפנה נעים, מנהלת תיכון עמל אמירים אופקים. צילום: עצמי

איך באמת מייצרים תכנים לפרויקטים כפי שהזכרת?
"כבר בשלב ראשון החלטנו שאנחנו הולכים על ימי שיא, כלומר – אירועים לאומיים ייחודים. האירוע הראשון היה כ"ט בנובמבר, והחלטנו שכל תלמידי בית הספר יעברו שיעור עליו במעבדת הדימיון. ציידנו את הילדים בטאבלטים ומהר מאוד הם נחשפו לעושר הרב שיש בחדר האימרסיבי. או אז הם החלו לחשוב לבד ולייצר תכנים בעצמם. אחר כך ביצענו פרויקטים נוספים ליום הזיכרון לרצח רבין וליום השואה. מהר מאוד זה סחף את המורים, שרצו להכין מערכי שיעור לתלמידים בחדר האימרסיבי. הם גילו התלהבות בלתי רגילה. היכולת להמחיש נושא שלומדים באמצעות הכלים והטכנולוגיה שיש בחדר האימרסיבי היא דבר עצום, ולא פחות חשוב מכך – היא הופכת את התלמידים לאקטיבים, לחלק מלימוד הנושא.

אנחנו משתפים פעולה עם בתי ספר אחרים, הם באים אלינו כדי לראות וללמוד, ואפילו שלחנו איש צוות שלנו, שמוביל את החדשנות אצלנו, כדי שיסייע לאחת מיחידות צה"ל, בדרום, שהתקינה מעבדת דימיון ואנשיה היו צריכים סיוע בהכנת תכנים. זה ריגש אותנו, ושמחנו לסייע".

איך נראית אצלכם פתיחת שנת הלימודים השבוע? גם השנה הזאת תהיה מורכבת.
"אין ספק שזו תהיה שנה מאתגרת. כולנו פצועים נפשית, אבל הגישה שלנו היא לחפש את הפצע כדי לטפל בו. בית הספר שלנו לא ממוגן, וזה בהחלט מהווה אתגר. הילדים חוששים פחות מטילים ויותר מחדירת מחבלים, אבל אנחנו אופטימיים".

אורי בן ארי, מייסד ונשיא קרן אתנה. צילום: ניב קנטור

אורי בן ארי, מה סוד ההצלחה של מעבדת הדימיון?
"מעבדת הדימיון היא מרחב תגליות אימרסיבי, שהופך את הכיתה להיות לכל מקום שאתה רוצה שהיא תהיה. זה הופך את השיעורים למוחשיים. בעזרת הכלים במעבדה, אפשר לבקר וירטואלית במוזיאונים או ללמוד בצורה חדשנית מקצועות כמו היסטוריה. אין ספק שזו הצלחה: בסוף השנה שעברה הגענו להתקנות של מעל 100 מעבדות בבתי ספר, ועשינו את זה בתוך פחות משנתיים.

הפרויקטים המיוחדים שנעשו בתיכון באופקים הם עוד דוגמה לאפשרויות הכמעט בלתי מוגבלות שיש בחדר האימרסיבי, ואנחנו שמחים, כי זה משרת את המטרה העיקרית של הקרן: העצמת המורה ומעמדו. החדר האימרסיבי מוכיח שיש לנו מורים ומורות מצוינים. דפנה נעים היא המנהלת הכי מצטיינת אצלנו ומקור להשראה לאחרים".

מה התוכניות לשנים הבאות?
"אנחנו מתכננים לשלב עוד כמה עשרות מעבדות דימיון בבתי הספר. הביקוש גדול, יש ראשי ערים ורשויות שמבינים את חשיבות החינוך ועד כמה עליהם להשקיע בחדשנות. היופי הוא שהכלי הזה מתחדש כל הזמן, וכבר כיום משתמשים בלי בינה מלאכותית במערכי השיעור. אנחנו מתכננים להתרחב בקרוב לפעילות בחו"ל, כי עושים פה דברים ייחודיים וחשוב לקשר את זה עם העולם היהודי. בימים אלה אנחנו מטמיעים את התצוגה של מוזיאון אנה פרנק מהולנד במעבדת הדימיון ועוד מעט תלמידים יוכלו לסייר בו מבלי הצורך להגיע לאמסטרדם. החוויה בביקורים הווירטואליים היא מדהימה, ולעתים הרבה יותר מוחשית מאשר ביקורים פיזיים במקומות הללו".