כמה מחשבות על שנה של מלחמה – והיי-טק

תשפ"ד הייתה שנה שלא נרצה לזכור: 1,200 אזרחים וחיילים הרוגים ב-7 באוקטובר הארור, עוד מאות בהמשך, יותר מ-250 חטופים, מהם מעל 100 עדיין בעזה, חיים או מתים, עוטף עזה בחורבות, גם הגליל העליון, הצפון מופגז, החל מהלילה חיילים שלנו נמצאים גם בלבנון, ובמרכז שגרה, אבל לא באמת. זאת הייתה שנה של מלחמה שאסרו עלינו אויבינו (וחטפו מאתנו לא מעט, כולל בהרס רוב רצועת עזה והרג של אזרחים), של דם ועוד דם שנשפך, של אבל ושכול. ומי יודע מה מבשר לנו העתיד – כנראה שלא טוב, מבחינה ביטחונית.

המלחמה השפיעה עלינו גם כלכלית – השפעה שככל הנראה נרגיש עוד כמה שנים טובות. אחד מענפי הכלכלה שאמנם סבל מהמלחמה, אבל בהיותו הקטר של המשק, איפשר לה להמשיך ולנסוע, הוא ההיי-טק. ההשקעות בענף ירדו מתחילת המלחמה אבל לא נעצרו. השנה גם ראינו לא מעט מגה סבבי גיוס – כולל הסבב שובר השיאים של וויז, שבכלל הייתה לה (עוד) שנה טובה – בכמה חודשים היא גייסה ים כסף, דחתה הצעת רכישה מפתה של גוגל ו-"משתעשעת" ברעיון למכור מניות. התחום העיקרי שיש לתת לו את הקרדיט על כך (חוץ מהתוכנה, שהוא כמעט תמיד במקום הראשון) הוא הסייבר הישראלי, שממשיך לעשות חיל. למעשה, המלחמה מיטיבה אתו, משום שהיא הביאה לזינוק במתקפות הסייבר מצד אויבינו, ואיתה לעלייה בביקושים לפתרונות אבטחת סייבר.

אם בסייבר עסקינן, הניסיונות הרבים לתקוף את ישראל בהיבט הזה, שכאמור זינקו מאז תחילת המלחמה, לא העלו עד כה תוצאות רבות. יש לייחס את זה לפתרונות של חברות הגנת הסייבר ולצוותי האבטחה בארגונים, אבל גם למערך הסייבר הלאומי, שעושה לילות כימים כדי לשמור על חזית ההגנה הזו של ישראל. אמנם, אין למערך הסייבר סמכויות אכיפה, אבל התוצאות מראות שהוא עובד יפה עם החברות שמחזיקות ומפעילות את התשתיות הקריטיות של המדינה. לכך יש להוסיף את אנשי הסייבר במערכת הביטחון.

יש לקוות שעל אף שהרע והשכול והדם עדיין כאן, ויש מצב שנדע עוד הרבה מהם בחודשים הקרובים – יהיה לכולנו טוב יותר בשנה החדשה. טוב יותר מבחינה כלכלית, עם היי-טק משגשג, ומבחינה ביטחונית

צריך להזכיר גם את אנשי התקשוב וה-IT של צה"ל, שנטלו חלק במאמץ המלחמתי. במלחמה הזאת קיבלנו שוב הוכחה לכך שתפיסת השילוביות הרב זרועית מקלה על פעולות מתואמות בין גופים וחילות שונים בצבא, בעזרת הטכנולוגיה.

סולידריות – אבל רק לרגע

פרוץ המלחמה הביא אתו גילויי סולידריות שהחברה הישראלית לא ידעה שנים רבות. הציבור ליטרלי התגייס כדי לסייע לדרום, לתרום למען חיילי צה"ל ולעשות טוב בשעה כל כך קשה. גם כאן, ענף ההיי-טק בלט: היו חברות, ואנשים, שתרמו שעות התנדבות, אחרות תרמו ציוד, וכמה חברות אף תרמו משרדים שלהן לשיכון מפונים בימים הראשונים של המלחמה. שלא לדבר על ההזדהות שקיבלנו מחברות רב לאומיות גדולות (שבהמשך הוחלפה בכמה מהן בקריאות של עובדים להחרים את ישראל).

אלא שהסולידריות הזאת של החברה הישראלית נמשכה רק כמה שבועות. מהר מאוד חזרנו להתווכח, להתנצח ואף לשנוא. במידה רבה, זה נעשה ב-"עזרתן" האדיבה של הרשתות החברתיות. גם במלחמה בין ישראל לחמאס, ובהשפעה שלה על החברה הישראלית פנימה, ענקיות המדיה החברתית העדיפו את האינטרס העסקי-כלכלי שלהן, ולא עשו די כדי למנוע את השנאה – לא נגד ישראל והיהודים, ולא את השנאה בינינו, הישראלים. נראה שהקריאות להן לפעול, כולל כאן, נפלו על אוזניים ערלות.

הבעת תקווה שהדבר הזה ישתנה בתשפ"ה תהיה דבר שהוא אולי נכון, אבל כמעט תמים לעשות. החברות האלה לא ישנו את עורן וימשיכו לראות רק את שורת הרווח. מה שכן יש לקוות הוא שעל אף שהרע והשכול והדם עדיין כאן, ויש מצב שנדע עוד הרבה מהם בחודשים הקרובים – יהיה לכולנו טוב יותר בשנה החדשה. טוב יותר מבחינה כלכלית, עם היי-טק משגשג, ומבחינה ביטחונית. שעד מהרה, תושבי הצפון והדרום ישובו למה שנשאר מהיישובים שלהם, החיילים יחזרו למשפחותיהם, הפצועים יחלימו והחטופים יחזרו כולם לבתיהם.

שנה טובה לכולנו.