"הטכנולוגיה יוצרת אשליה של חירות – ובפועל מגבילה את האנושות"

"כל מי שחושב על טכנולוגיה במונחים של כלים – עושה טעות רדיקלית: אין קשר בין טכנולוגיה לכלים. יש להבדיל בין כלים לטכנו-לוגיה. הטכנו-לוגיה אינה כלי אלא הווייה טוטאלית, דרך מחשבה – אם תרצו, מעין 'משקפיים' להתבוננות על העולם. הטכנולוגיה יוצרת מצג שווא של התקדמות וקידום חיובי לאנושות, בשם חזון הנאורות. אלא שכפי שאמר ז'ק אלול – פרופסור למשפטים, פילוסוף, סוציולוג, חסיד אומות העולם ותיאולוג צרפתי, ההתקדמות הזו היא אשליה: הטכנולוגיה מייצרת לנו, כביכול, עוד זמן, היא לכאורה מקדמת חירות וחופש בחירה, אבל בפועל היא מגבילה וחוסמת את בני האנוש, ועושה זאת במסווה של עוד דמוקרטיזציה", כך אמר פרופ' יוחאי עתריה,  מרצה בכיר במכללת תל-חי.

פרופ' עתריה, פילוסוף של המדע, דיבר בכנס GenAI. הכנס, בהפקת אנשים ומחשבים, נערך אתמול (א') באולם איסט בתל אביב. את הכנס הנחו אמיר רסקין, יועץ אסטרטגי לדאטה, ניתוח ו-AI, ויהודה קונפורטס, עורך ראשי של הקבוצה.

פרופ' עתריה ציטט את דברי מרטין היידגר, פילוסוף גרמני, שהיה גם חבר המפלגה הנאצית, שאמר: "כל מי שחושב על טכנולוגיה ומביט על כלים – עושה טעות רדיקלית, אין קשר בין טכנולוגיה לכלים".

לדבריו, "האדם הוא המאתגר ובה בעת גם המאותגר. הוא מאתגר – כמי שבונה את הטכנולוגיות וכביכול יוצר אותן. אלא שהוא בעצם מאותגר לעשות זאת: עליו להביא לסגירת פערים טכנולוגיים שנוצרים בתחום כלשהו כתוצאה מפיתוחים טכנולוגיים בתחום אחר. כך, הטכנולוגיה 'מזמנת' את האדם לפעול – והוא פועל, בלא דעת, בשירות הטכנולוגיה. כלומר האדם מאותגר על ידי ההוויה הטכנולוגית, הוא מבין את העולם, את החיים ואת עצמו – דרך טבלאות אקסל. האדם מאותגר כי הוא לא יכול לחשוב אלא במונחים טכנו-לוגיים, מה שהופך אותו למישהו שהוא נטול יכולת בחירה".

"לא צריך לפחד מהטכנולוגיה", אמר פרופ' עתריה, "היא אינה בבחינת הגולם שקם על יוצרו. זו מחשבה מיתית, כולם נופלים בה, ולמעשה – זו מחשבה דתית. הטכנולוגיה היא לא רעה, לא טובה, והכי חשוב – היא אינה נייטרלית. חייבים להשתחרר מהמחשבה על טכנולוגיה במונחים של כלים".

"הסכנה האמיתית", הדגיש, "היא בשכחה. הההתרכזות בכלים מסיטה אותנו ממהות הטכנולוגיה. יש חשש להחלפה של מחשבה – בחישוב. יש חשש מאובדן היכולת לראות ולהקשיב, ומיצירת תחושות של תלישות וזרות. לטכנולוגיה יש מהות, והיא אינה קשורה לכלים. יש לטכנולוגיה דינמיקה פנימית, שבסופו של דבר מביאה להגבלה של החירות: בחברה הטכנולוגית, טכנולוגיות מתקדמות מעצבות שליטה של כל מרחב הפעולה והמחשבה. במסגרת הזו, ההתקדמות הטכנולוגית נעשית לשם עצמה ומתוך עצמה, כאשר כל 'שדרוג' נוגס באפשרות של האדם לבחור. אל לנו לבלבל בין אלטרנטיבות, חלופות ובין חופש בחירה". הטענה המרכזית של עתירה היא "האיום הגדול המגיע מצד הטכנולוגיה, הוא בהחלפה של חשיבה – בחישוב". לדברי פרופ' עתריה, "הטכנולוגיה וההתקדמות שלה מניעות את בני האנוש לחשוב על ניסיונות התייעלות. אבל אין בחשיבה זו מענה לשאלה מהי המטרה? לאן רוצים להגיע?" עוד ועוד ומידע בלי כל יכולת להאחדה והבנה מובילים לניהיליזם

הוא הציג את ספרו החדש: "טבע האדם – אחרית דבר: גנים, טכנולוגיה, אפוקליפסה", ואמר, כי "כל ממצא מדעי ולו השולי ביותר, המספר משהו על מוצא האדם, מקבל הד תקשורתי אדיר. בספר אני טוען, כי הסיבה לכך אינה נובעת רק מתוך הניסיון המדעי לאשש את תורת האבולוציה, אלא גם מהניסיון להסביר את זוועות המאה העשרים. זאת, כדי שנוכל לטעון שאנחנו רעים מטבענו. אנחנו כאן לבד, כי חיסלנו את כל המתחרים. אם נוכיח זאת נסיר מעצמנו אחריות, כי 'זה טבוּע בנו'. בספר אני מראה איך שני הווקטורים, אישוש תורת האבולוציה והדינמיקה הטכנולוגית, פועלים למען אותה מטרה סמויה: זיכוי האדם מאשמה והסרת אחריות על מעשינו".

פרופ' עתריה סיים בהתייחסו לדברי יוסף גדליהו, מנהל תחום מדיניות בינה מלאכותית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, שאמר בכנס ,כי "קודם כל יש להטמיע AI, ובמקביל לדאוג שהיא תיעשה בצורה אחראית, ולא תמיד באמצעות רגולציה". לדבריו, "מדובר במחשבה ופעולה מסוכנות מאוד".